מתיי לאחרונה פגשתם רגש במסמך שלטוני. זה קרה לי דווקא בטקסט של מי שממלאת תפקיד "יבש" – ורה יורובה, נציבת האיחוד האירופי למשפט, צרכנות ושוויון מגדרי. וכך היא אמרה על מכירת אזרחות ותושבות במדינות אירופה תמורת כסף:

"זה לא הוגן כלפי אנשים שידם אינה משגת לקנות אזרחות. ואזרחות היא משהו כה, כה גדול ויקר ערך, שאזרחות למכירה נראית לי בעייתית".

בהמשך, מנתה יורובה את הגורמים המעשיים להתנגדותה למכירת אזרחות, והסיכון הביטחוני בראשם. עבריין המתיישב ברשות באחת ממדינות האיחוד האירופי רשאי לנוע בחופשיות בין כולן, ובפועל, עשוי להסתנן בקלות לכל מדינה ביבשת.

יורובה תפרסם בקרוב דו"ח הקורא לפיקוח הדוק יותר על הסדרי מכירת האזרחות והתושבות באיחוד. בינתיים, זו תהיה רק המלצה, משום שבריסל אינה מוסמכת להתערב בהסדרים כאלה אצל חברותיה.

התבטאותה של יורובה באה בעקבות פרסום דו"ח עדכני של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD). בדו"ח מוזכרות 21 מדינות החשודות בהענקת מקלטי מס לנושאי דרכוני זהב, דרכונים הנרכשים תמורת ממון רב. דוגמה אחת המובאת בגרדיאן הבריטי היא זו של מלטה, מדינת האיים הזערורית, שבה נמכרת אזרחות עבור תרומה של 650 אלף אירו לקרן הפיתוח של המדינה, השקעה בנכס בגבולותיה, או רכישת אג"ח ממשלתי בסך 150 אלף אירו. רשימת 20 המדינות האחרות מכילה גם את ספרד, פורטוגל, שווייץ, איטליה, אירלנד, ועוד מכובדות כאלה.

התבטאותה של יורובה קשורה למלטה בדרך נוספת. יורובה אמרה את דברה במלואת שנה להירצחה של העיתונאית לוחמת השחיתות הפיננסית ממלטה, דפנה קרואנה גליציה. שמונה-עשר ארגונים בינלאומיים, מחמש-עשרה מדינות, קוראים להמשיך את "הפרוייקט של דפנה".

נושא מקלטי המס עלה לכותרות יותר מפעם אחת בשנים האחרונות. חברות רב-לאומיות לא מעטות נוהגות להעתיק את המטה שלהן ממולדתן אל מעבר לים, ולפתל את מקום רישומן בתחכום רב, על מנת למזער את תשלומי המס להן.

מקלט מס ודרכון זהב – אלה הם שני הכינויים הציוריים לתרגילי גלובליזציה פיננסית. העברת כספים בין-לאומית קלה, החותרת תחת שליטת המדינות בכלכלה: כמות הכסף, תנודות הבורסה, שער החליפין והאינפלציה. למרות הסתייגויות כמה מבכירי האקדמיה העולמית ופיננסיירים חוזרים בתשובה, הגלובליזציה הפיננסית נמצאת איתנו כבר יותר משלושים שנה.

ומעניין לראות את ההתעוררות נגדה עכשיו. לא, לא תגובה בורה של אנטי-גלובליזציה, או של אנטי-גלובליזציה-פיננסית. אלא דרישה מאוזנת ושקולה לבקרה מוגברת על מעבר הכספים הבינלאומי. דרישה לבחינתו על פי ערכי האזרחות הקלאסיים.

מדינות לא מעטות נוהגות כבר שנים רבות לבחון את רכושו, בריאותו, וכושרו להתפרנס של מי שמבקש להתיישב בתחומן. מדינות אחרות שופטות על פי קריטריון אזרחי, כגון חוק השבות שלנו. מדינות נוספות מתנות את קבלת האזרחות בשבועת נאמנות.

ובמילים אחרות, חוזרים למה שתמיד היה ברור: התאזרחות או תושבות נושאות איתן מסר ערכי. לא כן דרכון זהב, הסדר של כסף-גדול-קונה-הכל. ומתברר שהתנגשותו של הדרכון בערכים מושרשים משכנעת יותר מכל הטיעונים המלומדים נגד הגלובליזציה הפיננסית. היא, כך נראה, תוביל לבקרה ולוויסות של תנועות ההון.

מרתק לראות שמה שכנראה יבלום את הגלובליזציה הפיננסית הוא אותו טיעון רגשי עתיק: לא מוכרים אזרחות בכסף. כבוד ושייכות – הם לא שק תפוחי אדמה. ולמי שלא הבין עד כה, קבלו את הלאומיות. היא חוזרת, אין טעם לצאת נגדה. הלוואי ונדע לאמץ אותה בתבונה.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***