לא רק אתם ואני המומים מחוצפתם הבוטה של מקלטי המס. שלוש-מאות כלכלנים בכירים, שהתכנסו בלונדון בראשית החודש הזה, המומים ממש כמונו. בין המתכנסים, דמויות בולטות בפעילותן האקדמית כגון תומאס פיקטי, ואחרים התופשים גם עמדות ייעוץ בכירות כגון ג'פרי סאקס ואוליבייה בלנשרד.

סאקס, יועצו של מזכ"ל האו"ם בן קי-מון, מצוטט באופן נרחב בכתבת "הגרדיאן" הבריטי מה-9 למאי המדווחת על האירוע. "בריטניה וארה"ב מוכרחות להוביל מיד לסיום מקלטי סוד אלה", הוא אומר. "אנו רואים מניירות פנמה שאלה, כך פשוט, הם צינורות להפרת חוק ניכרת, לשחיתות, להשתמטות ממס ולהרבה מעשים נתעבים אחרים."

במכתב לרשויות, טוענים הכלכלנים כי ההשתמטות ממס "מעוותת את תפקודה של הכלכלה העולמית". הם קוראים לממשלות להסכים על תחיקה בינלאומית המאלצת את החברות לדווח על רווחיהן במקום היווצרם, ולא במקלטי המס שבהם החברות רשומות. מתאמת המכתב, פדרציית הארגונים למלחמה בעוני, OXFAM, קוראת לממשלת בריטניה ללחוץ לדיווח פיננסי בהיר יותר ופתוח יותר בטריטוריות שלה מעבר לים.

נשמע טוב, אלא שפנייה מוקדמת יותר של ממשלת בריטניה לאותן טריטוריות (שארית של מה היה פעם "האימפריה", ונותר בריבונות בריטניה) לא הניבה הישגים מרשימים. בריטניה היא דמות מפתח בסיפור. יותר ממחצית החברות מרשימת פנמה נמנות על הטריטוריות שלה מעבר לים, כך על פי הגרדיאן. מרכזיותה של בורסת לונדון, והתעלולים המבוצעים בה מאז ימי האימפריה, אינם צריכים להפתיע את מי שקצת חרש בספריהם של דיקנס וחבריו.

ומן הסתם, משום כל אלה, מורגשת טיפה של ספקנות בהתבטאויות משתתפי הועידה, באשר לסיכויי הצלחת הפנייה אל מקלטי המס "להתנהג יפה". מבחינת אותם מקלטים, מקלטיותם היא פרנסתם כבר עשרות אם לא מאות שנים.

ויש לומר, פרנסה נאה. השוואה בינלאומית של התמ"ג לנפש בשנתון הסטטיסטי לישראל מראה כי לוקסמבורג, נורווגיה ושווייץ ניצבות למעלה, במרחק רב משאר שלושים וארבע המדינות המדורגות בטבלה. נורווגיה שם בזכות הנפט והגז שלה. לוקסמבורג ושווייץ – בזכות אוצר הטבע הנקרא "מקלט מס".

שווייץ, האמא והאבא של מקלטי המס, מגיבה בנימוס לכל פנייה הנוגעת לחריגה פיננסית אצלה. עם זאת שווייץ, על הרריה וצוקיה, היא גם מקום מפלטם ההיסטורי של כל נרדפי אירופה על רקע פלילי, דתי או פוליטי. כבר מאות שנים שהיא מחייכת יפה, ובה בעת שומרת על עצמאותה ואי-תלותה.

כל האמור לעיל אינו אומר שאי-אפשר לצמצם את פגיעתם הרעה של מקלטי המס. הוא רק אומר שמוקד המלחמה בהם צריך להיות בתוך כל מדינה ולא בהסתמכות על רצונם הטוב של המקלטים.

דגש ראשון במניעת זליגת הכספים החוצה צריך להיות העברת גביית המס מבסיס פרסונלי (גם פרסונה של חברה עסקית) לבסיס טריטוריאלי. דהיינו, גביית מס מכל גוף על הכנסתו המופקת בתוך המדינה, ולא על הכנסתו המופקת מהחברות הרשומות בה.

דגש שני הוא על החזרת המידה המתבקשת של רגולציה פיננסית בתוך כל מדינה. היכן להחזיר? בדיווח הבנקאי והבורסאי על פעילות בסכומים גדולים, בהגבלת מספר חדרי עסקות המט"ח ובהגברת הפיקוח עליהם, ובעוד תחומים דומים. כמה להחזיר? "כמה שלוקח", כמאמרה של כל אופה בעלת וותק. לחזור צעד, לראות מה קורה, ואז עוד צעד.

ובהקשרנו המקומי, חייבים לומר כי ישראל היא במידה רבה מקלט מס לא-מוכתר. מקלט מס דה-פקטו בשיעורי המס המזעריים שלה (מס חברות, מס על רווחי הון). מקלט מס ליהודים מקצות תבל הרוכשים כאן דירות בעשרות ומאות מיליוני שקלים, ללא כל בקרה.

להיות-או-לא-להיות מקלט מס? להיות-או-לא-להיות מדינה שנמלטים ממנה למקלטי מס? זוהי בחירה מהותית בדרכה הכלכלית של כל מדינה. בחירה בעולם שכולו מקלט מס אחד גדול.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***