הגדרות הצמיחה יעברו שינוי מהותי בעקבות המשבר. על כך כולם מסכימים. במיוחד, יצטרכו לבדוק את הניפוח שבא משוק ההון. ניפוח זה, ניתן לראותו היטב בהגדרת התמ"ג הכי בסיסית, האומרת כי התמ"ג שווה לתמורה לעבודה פלוס התמורה להון (בתוספת הפחת).

כלומר, התמ"ג הוא סך כל השכר, הרבית, שכר הדירה, דמי החכירה והרווחים במשק בתקופת המדידה. בתוך הסך הכל הזה נמצאים גם רווחי המגזר הפיננסי (בנקים, חברות השקעה, והמתווכים האחרים), והתגמול של בכיריו. השכר והרווחים האלה מיטלטלים בתקופות לא-יציבות, והתמ"ג יורד ועולה אתם. האם תנודות התמ"ג האלה הן משקפות שינוי משקי "אמיתי"? ספק לגבי אמיתותן מצטלצל כבר מהמילה "בועה" המשמשת בתיאורי הבורסה ושוק הנדל"ן לא פעם.

ולא שניתן לחרוץ כאן דין פשוט. אבל אסור לזלזל בתחושה האומרת כי המשבר הנוכחי יוביל אותנו שוב ליסודות המושג "צמיחה" ולתשתית החשבונות הלאומיים. אלה גובשו לראשונה לאחר משבר שנות ה-30, וכנראה שיעוצבו מחדש בסיום המשבר הזה. החזרה ליסודות תוביל לשאלה מה אנו מחפשים במושג "צמיחה". האם מדד לשינוי רמת החיים? האם מדד להיקף התפוקה והיקף התעסוקה הנגזר ממנו? במובנו המקובל היום התמ"ג לנפש הוא אינדיקטור מקובל לרמת החיים. ברקעם ההיסטורי, התמ"ג ומערכת החשבונות הלאומיים נוסדו כדי לענות טוב יותר על סוגיית האבטלה ומקורותיה.

המחשבות האלה, העולות אצלי כמו אצל כלכלנים אחרים מדי פעם מאז פרוץ המשבר, התחדדו במיוחד בשבוע האחרון לנוכח הרצת הצמיחה הנעשית על ידי המגזר הפיננסי ברחבי העולם המתועש ובישראל. הקשר בין בורסה לצמיחה הוא דו-סטרי. מחד, הבורסה היא תמונת ראי של הצמיחה: יותר רווחים, יותר סיכויי צמיחה –  יותר ערך למניות החברות. מאידך, כל חגיגת בורסה מתגלמת לגידול תמ"ג רק בגלל השמחה והששון שהיא מביאה למתווכים הפיננסיים.

ניקח, לדוגמא, מצב כמו זה עכשיו שבו הרביות הורדו כמעט עד לאפס בכל העולם המתועש. העדר היכולת להשיג תשואה סבירה בהשקעה סולידית (חיסכון בבנק או אג"ח ממשלתי) מריצה את הציבור ובמיוחד את אלה שמתיימרים לייצגו (קופות הגמל, קרנות הפנסיה ועוד) לבורסה. הבורסות, כפי שאנו שומעים, גואות. שכר ורווחי המגזר הפיננסי שוב משגשגים. משמע, התמ"ג מקבל את מנת הסטרואידים שלו. במקביל, הורדת רבית המשכנתאות מאוששת לזמן-מה כמה משוקי הנדל"ן, והורדת רבית האוברדרפט קצת מעירה את הצריכה הפרטית. כל זה תורם להתמתנות בירידת התמ"ג. מאידך, האבטלה ממשיכה לטפס, וההשקעה בהון יצרני עדיין על הקרשים.

בהינתן כל אלה, פרסום כמה אינדיקטורים חיוביים לאחרונה הופך להזדמנות לכמה  מכלכלני הגופים הפיננסיים. ו"הזדמנות" על פי ביאורה במילון היא התרחשות מקרית, שעת כושר, או מה שכבר לא יהיה כאן ברבעון הבא. לכן הכלכלנים הפיננסיים לא מחמיצים "סימני צמיחה", לכן הם תוקעים בשופרות, לכן העיתונות הכלכלית שחיה בסימביוזה אתם מגבירה את ההד. הרצת צמיחה, כמו הרצת מניות, מי טוב יותר בהרצה מאשר מומחי המגזר הפיננסי ופרשניו.

אצלנו, למשל, המדד המשולב עלה במעט בחודש יוני, לאחר ירידה רצופה מאז פברואר השנה. סיבה למסיבה? לא, כי עלייתו המתרכזת ביבוא ובייצוא עשויה לשקף קוניוקטורה זמנית של שער חליפין או עסקה גדולה בודדת. מאידך, משתני יסוד חשובים כגון הייצור התעשייתי, מספר השכירים בתעשייה ושעות העבודה בה עדיין פונים למטה. האבטלה מטפסת במדרגות מאז ספטמבר שעבר, ושיעורה האחרון שנמדד הוא 8.4%.

אבל מיותר לנבור בנתונים בנוקדנות. שום לקח מהותי לא נלמד בכלכלת העולם המתועש מאז פרוץ המשבר. מגזרי עסקים שלמים עדיין מאיימים ליפול. נפילתם רק נדחתה במעט כתוצאה מהורדת הרבית, הזרמת כספי הממשלות ואולי גם נמנום הקיץ. בישראל ובכל המדינות המתועשות אין עדיין אפילו התחלה של הסכמה על גורמי המשבר, לא כל שכן על מסלול החזרה לצמיחה בת-קיימא. לכן, בעתיד  הקרוב, נעסוק בעיקר ב"סימני צמיחה". הצמיחה האמיתית, הגדרתה ומדידתה יידחו לימים יפים יותר.