ספרו של יצחק גרינברג "פנחס ספיר" ראוי להתייחסות מפורטת יותר מזו שתבוא כאן עכשיו. היא תגיע בשבועות הבאים. בינתיים, כמה רשמים של אמצע קריאה – קריאת 281 מתוך 570 עמודיו, מבלי לדלג. קניתי את הספר כדי להשלים את הידע שלי על פועלו הכלכלי של ספיר. נדבקתי אליו כבר בפתח הדבר שלו בגלל הפסקה הבאה:
"נתיב השבלול, לא הנתיב המהיר. דרך ארוכה, מרוצפת באבניו המעוגלות של הספק". כך מגדיר גינטר גראס את תפישתו הפוליטית ב"קילוף הבצל", ספרו האוטוביוגרפי. ומי כמוהו יידע לחדד את ההבדל בין השקפת עולם אוטופית, שהופכת להרסנית מעצם מוחלטותה, להשקפת עולם סבלנית ומתונה.
ואולי זו רוח התקופה שנכשלה בהבנת התכנון (שלי). כך או כך, שום דבר טוב לא יצא, והמאמץ ההרואי שלי להכנת תוכנית פיתוח לתעשייה בשנות ה-90 לא הוכתר בהצלחה.
בראשית שנות ה-80, הייתי שותפה לכתיבת הספר "יעדים לפיתוח התעשייה בישראל 1990-1978". הספר עב הכרס, שיצא בדצמבר 1981 במרכז לתכנון תעשייתי במשרד התעשייה והמסחר, תופש 315 עמודים.
ממשלה היא לבה הפועם. ממשלה היא מוח האומה. ממשלה היא הידיים שעושות.
בהתחלה, מבינים שאי-אפשר להגשים את הכל עכ-שיו. אחר כך, מאמינים שנהיה כאן כדי להגשים את החלום גם עוד עשר שנים ועשרים שנה. מכאן והלאה, הכל לגמרי פשוט. עורכים תוכנית רב-שנתית, כמו שעורך משק בית שרוכש דירה. כמו שעורכת חברה עסקית שרואה את עתידה לפניה. כמו שערכו כאן, במשרדי הממשלה, עד לשנות ה-80.
זה היה לאחר תוכנית ייצוב המשק של 1985. הייתי במשרד התעשייה והמסחר, וצפיתי יום-יום בשינויים הניחתים על כלכלת ישראל. משרד התעשייה והמסחר, שהיה עד אז המשרד הכלכלי השלישי בחשיבותו בממשלה (אחרי האוצר ובנק ישראל), הפך תוך תקופה קצרה לבלתי-נשמע ובלתי-נראה. מי שהיה מנסחה הראשי של המדיניות התעשייתית בישראל, ושותף חשוב במדיניות הכלכלית בכללה, הפך לגמ"ח, מחלק תמיכות שוליות למפעלים.
אין מחאה חברתית בלי כאב. אין כאב שאי-אפשר לשים עליו את האצבע: זה שם – בקוטג', בבלטה משמאל. כל כאב הוא סימפטום לשיבוש מערכות – תאונה, מחלה, הזנחה גופנית, הזנחה נפשית. וכאן הפרדוקס: כדי לפרוק את הכאב, כדי לאתר את מקורותיו, צריך לדבר ברגש. כדי למנוע את הישנותו, צריך לחשוב בהיגיון.
לפני שבוע וקצת, נפגשתי עם חברה כלכלנית ותיקה כמוני. ישבנו, קשקשנו, ואיך-לא, הגענו לקוטג'. באותו יום התפרסמה ההצעה לייבא קוטג' לישראל, צחקנו כמו שצוחקים מבדיחה משפחתית לעוסה והמשכנו הלאה.
כמה נייר, כמה כוחות, כמה שעות עבודה בוזבזו בשבוע שעבר כדי לומר שמחיר הקוטג' זינק בהגזמה. כמה הגזמה? למה הגזמה? איש אינו יודע לומר. בעוד שאת התשובה הקצרה והמוסמכת, אפשר היה להשיג מתוך שעת עבודה אחת של כלכלן זוטר אחד. שעת עבודה בה תופעל נוסחת חישוב מחיר הקוטג'.
עידן השוק החופשי 