על ההיבט הזה של המחאה לא מדברים מספיק. על היותה הדימוי הכי קרוב לניסוי מעבדה שאפשר להשיג בכלכלה. ככה זה במקצוענו הלא-מדעי: את השפעתו של משתנה יחיד אפשר לבודד רק בעקבות אירוע דרמטי. בשגרה, פועלים יחד משתנים רבים, המשפיעים ומושפעים אהדדי, חלקם לא-מדידים ואולי גם לא-מזוהים. קשה לשים את האצבע על תרומתו הסגולית לתהליך של כל אחד מהם.
"לאבא שלי יש סולם". מתנגן לו שיר הילדים המתוק ברדיו. "מגיע כמעט עד שמיים", איזה יופי, כלומר, יופי, בום-טראח! אנחנו לא-רוצים-לדעת מה קרה לאבא שלו. קולו הסמכותי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה קורא למעסיק לשמור על בטיחות עובדיו.
היא מניבה דברים מוזרים באמת. מאמר קטן שפורסם בדהמארקר מה-24 לאוקטובר, מצטט מחקר שנערך במכון הטכנולוגי של שווייץ ופורסם בכתב העת ניו-סיינטיסט. המחקר בוחן את רשת הקשרים הפרושה בין כ-43 אלף תאגידים גלובליים.
כך אמר מנהל המאפיה במרכול "שלי" לבעל חנות המעדנים שליד המרכול. זה היה לפני חנוכה, הוא התכוון לשמן שבסיר טיגון הסופגניות. מיד ידעתי איפה אני לא קונה את הסופגניות לחג. הבחור מהמעדנייה, לעומתו, הצהיר שהוא מחליף את השמן פעם ביום.
""חקר הריכוזיות" ו"החברתיות" מבריחים את גב' כהן מהפוליטיקה. גב' כהן כבר לא מצפה לשום דבר. גב' כהן לא מצביעה בבחירות, לכן קולה נפקד גם מהמנדטים שמקבלות מפלגות השמאל הסוציאל-דמוקרטי בסקרים.
על המימד הדתי הגלום במודל התחרות המשוכללת העירו כבר רבים וטובים. בעברית מדוברת, "תחרות משוכללת" היא "תחרות מושלמת" (perfect competition במקור). ומה מושלם בעולם הזה חוץ מהקדוש-ברוך-הוא, בורא עולם, בורא התחרות המשוכללת.
מאמר חדש שלי בנושא הריכוזיות עלה היום באתר התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון-ליר. מגזין מס. 3 של התוכנית כולל מאמרים מעניינים נוספים. קראו ותיהנו.
התחושה הזו רק מתחדדת אצלי כל הזמן. אין לי כוח לטענות סמול-יאמין, שוק-חופשי-שוק-לא-חופשי, ממשלה-טובה-ממשלה-רעה, קיינס-הומו-קיינס-לא-הומו.
כמה הרבה עוסקים ב'חטאיו' של ראש הממשלה. כמה מעט עוסקים בתהליך המכוון של ייתור מוסד ראש הממשלה, וערעור תכלית קיומו.
כשרוצים לעורר חיוך של מישהו, לא מותחים בכוח את שפתיו. מדגדגים את כף רגלו בעדינות, אמרה לנו מורתנו ליוגה, כשרצתה להמחיש את כוליות הגוף – דבר קשור בדבר. שמעתי, ומחשבה חדשה הצטרפה למחשבות היוגה שריחפו בקלילות במוחי.
עידן השוק החופשי 