לפני מספר ימים הוא הגיע אליי. ספרון מקסים שיצא בהוצאת תלם של קרן ברל כצנלסון. עורכיו ועורכי הסדרה כולה הם טל ויינטראוב ואביעד הומינר-רוזנבלום. 'בזכות המבוכה ובגנות הטיח' ככה הוא נקרא. השם הזה ייראה מוכר לכמה מכם. אני בוודאי ידעתי מה זה. אך משום מה מעולם לא הגעתי אליו. הוא למעשה לא נכתב כספר, גם לא כמאמר. זו הייתה הרצאתו של ברל בכנס מדריכי עליית הנוער ביולי 1940.

1940 הוא בוודאי תאריך שאומר לכם משהו. מלחמת העולם השנייה החלה רשמית בספטמבר 1939. אך הבנה מקיפה מה זו שואה הגיעה רק בסוף 1942. ברל, אם כן, דיבר עוד לפני שהשואה נודעה. אך הוא היה חכם מספיק ורגיש מספיק כדי להבין שאסון גדול קורה. הוא קבע כי אותו כינוס מוקדש ל'חרדת השעה'.

ברל הצהיר ש"המדריך הוא בשבילי מדיום" באמצעותו הוא מבקש להכיר ולדעת את הדור הגדל בארץ. וכאן הוא הגיע לדיבור של אותם מדריכים 'בגנות המבוכה'. מדריך הנבוך באמונתו בנצח ישראל, האם ראוי הוא להיות מדריך? מדריך הנבוך באמונתו הסוציאליסטית, האם אינו פסול להדרכה? אך ברל טוען "ומדוע לא נהיה נבוכים"? "כל האידיאלים נשברו על ידי הנאצים, וברל אומר "ואשר לי, טובה לי נפש נבוכה ותועה ובלתי נרגעת, מנפש אשר מום אין בה והיא שוקטת, גם היום, על אמיתותה".

ברל מזכיר כי גם בתנ"ך ירמיהו אומר: "מדוע דרך רשעים צלחה" והוא מסכם: "בני איוב אנחנו, לא רעי איוב. מוטב אפוא שנדע כי נבוכים אנחנו. מוטב שנחיה את המבוכה במלוא כוחותינו הנפשיים משנחפה עליה. מי שלא מתחמק ממנה ומביט בפניה – הוא הנאבק עמה". עוד הוא מוסיף: "והנה, משורש גריבלדי יצא מוסוליני ומחיק תנועת המהפכה הרוסית עלה סטלין. האפשר לנו שלא נבקש להבין מה טיבה ומה מקורה של תאונה זו בהיסטוריה, לחפש לה פשר בתחומי מחשבתנו?".

ברל מתייחס גם לפשיזם וקובע: "מה טעם במונחים השגורים 'שמרני' או 'ריאקציוני' לגבי הפשיזם לאחר שנתגלה ככוח מהפכני-הרסני המוכן להשמיד גם את הקפיטליזם וגם את המונרכיה כשהם מעזים לא לעשות את רצונו והמוכן להשלים איתם כשהם משתעבדים לו, כשם שהוא מוכן להשלים אף עם הבולשביזם על מנת שלא יפריע אותו ממסע הכיבוש העולמי". "צוינה כאן כתופעה רוחנית מצויה בנוער, הערצת כוחו של הפשיזם, דרך ארץ בפני כוח ההחלטה שלו, בפני כוח המעשה שלו".

"יש ובבניין מתגלה סדק" אומר ברל. "הבנאי הטוב, העושה מלאכתו באמונה, איננו מבקש להסתיר…ואילו מי שעושה מלאכתו רמייה ממהר וסותם את הסדק וטח עליו טיח…אל יהיה חלקנו עם טחי טיח." והוא מוסיף: "דרכנו לעצמאות ולחירות היא לא דרך התבטלות בפני העולם שמחוץ לנו ולא דרך ההתבדלות הימנו…ידענו חילוקי דעות על שיטות ודרכים, על פתרונות פוליטיים, אך מעולם לא ידענו חילוקי דעות כלשהם על חובת היחס ההוגן והצודק לכל נברא בצלם, לבן כל עם".

ברל הרצה את הרצאתו לפני כמעט 85 שנה. היא נכונה לכל רגע. היא נכונה גם לעכשיו. לא פלא שקלטתי פסקאות שלמות מתוכה. היא מדברת אלינו, לפני הבחירות המתקרבות גם בעידן המבוכה העכשווי.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

אז אתמול, כמו בכל מוצאי שבת כמעט, עמדנו בגשר חמד. הרגשנו טוב. כולם מסביבנו היו זקנים, אולי לא כמונו, אך לא צעירים בהרבה. היו גם לא מעט צעירים עם ילדים. לא היו, או היו רק מעטים, בני גיל הביניים. הם נעדרים משום מה. אני שמה לב לזה כבר תקופה ארוכה. אני שואלת את עצמי מדוע. הבת שלי מקשיבה ועונה: בני גיל הביניים נוסעים למקומות מרכזיים יותר.

להמשיך לקרוא ←