כמה נייר, כמה כוחות, כמה שעות עבודה בוזבזו בשבוע שעבר כדי לומר שמחיר הקוטג' זינק בהגזמה. כמה הגזמה? למה הגזמה? איש אינו יודע לומר. בעוד שאת התשובה הקצרה והמוסמכת, אפשר היה להשיג מתוך שעת עבודה אחת של כלכלן זוטר אחד. שעת עבודה בה תופעל נוסחת חישוב מחיר הקוטג'.
הנה משפט הפתיחה למצעה הכלכלי המתחדש של מפלגת העבודה, או למצעו של כל איחוד סוציאל- דמוקרטי שיקום בקרוב. המשפט שלא יעלה על דעתו של יועץ אסטרטגי אמריקאי, גם אם הוא הריץ לכהונתם שניים-שלושה נשיאים. המשפט שאפשר לכתוב רק בעברית: מצביעים יקרים – נאמני מפלגת העבודה, מתפקדיה החדשים, הציבור הרחב – הפעם אנחנו רציניים.
חבל אפילו לנסות לחלוק על הקביעה הזו. הכי ריכוזית היא הממשלה. הוצאתה בישראל תופשת 43% מהתמ"ג ב-2010. עד לראשית שנות ה-2000, היא תפשה כמחצית מהתמ"ג. אין אף לא תאגיד פרטי אחד המשתווה לה. ואולי כדאי שמישהו יתפוש יזמה, ויחשב את הוצאתם השנתית של עשרת ועשרים התאגידים הגדולים בישראל ביחס לתמ"ג.
מאמר חדש שלי בנושא הריכוזיות עלה היום באתר התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון-ליר. מגזין מס. 3 של התוכנית כולל מאמרים מעניינים נוספים. קראו ותיהנו.
כמה הרבה עוסקים ב'חטאיו' של ראש הממשלה. כמה מעט עוסקים בתהליך המכוון של ייתור מוסד ראש הממשלה, וערעור תכלית קיומו.
כשרוצים לעורר חיוך של מישהו, לא מותחים בכוח את שפתיו. מדגדגים את כף רגלו בעדינות, אמרה לנו מורתנו ליוגה, כשרצתה להמחיש את כוליות הגוף – דבר קשור בדבר. שמעתי, ומחשבה חדשה הצטרפה למחשבות היוגה שריחפו בקלילות במוחי.
קל מאד לעוות את מושג התחרות בכלכלה – אם מחמת הבנה לא-מלאה, ואם מהיעדר תום לב. וכך, בעידן הטיקבוקים הספונטניים, בכל פעם שמוזכרת המילה תחרות, קם מישהו משמאל וקורא מנהמת לבו: תחרות היא תמיד לטובת בעלי ההון. ומנגד, קם נציג השוק החופשי, המצהיר שתחרות היא הצבעה דמוקרטית, היא דרכה של הכלכלה אל היעילות ואל הצדק.
"המבצעים של מגה הוציאו אותי אידיוט" – כותרת דהמארקר מה-10 למארס 2011. הדובר הוא אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל, בחקירתו ברשות להגבלים עסקיים.
בדיון התקציב, המתקיים בימים אלה, מעט מדי מדברים על מימונם של צעדי הממשלה החדשים. העלאת שכר המינימום, ביטול מס הדלק, הפחתת תעריפי המים – כל אלה יגדילו את הוצאת התקציב. ואופן כיסויה של אותה הוצאה חשוב לא פחות מתוספות השכר או מהגזירות המוטלות על הציבור.
גירעון עתק של 8.9% מהתמ"ג צץ פתאום בארה"ב ב-2010. 8.9% בבית ספרם של הוגי הקונסנסוס הוושינגטוני הנשבע בגירעון מזערי (עד 3% מהתמ"ג). לא קשה לראות מהיכן הוא בא. מצד ההוצאות, הייתה זו עוד שנה קשה לממשל שהסתבך בחילוץ גופים פיננסיים כושלים. מצד ההכנסות, ארה"ב כבר כמה עשרות שנים מאמינה בשמירה על נתח קטן של הכנסות ממשלה ממסים (28% ב-2007).
עידן השוק החופשי 