ערב אחד, בילדותי, ישבנו בבית ברמתיים. לפתע, שמענו צעקות איומות מאחד הבתים. זה לא היה מאד קרוב, והוריי החליטו לא להתערב. למחרת בבוקר, שמענו כי שכננו, שרוליק, דפק פטיש בראש של הדייר שלו. הדייר, ניצול שואה, התבקש לפנות עם אשתו את החדר השכור שבו הם גרו. שרוליק רצה חדר נפרד לבנו. הדייר לא הגיב מספיק מהר. מן הסתם, היה קשה למצוא חדר דומה. על כן שרוליק דפק לו את הפטיש. למרבה המזל, הוא לא נפגע קשה.
בנותיי אומרות לי שזו שאלה מאד לא מקובלת עכשיו. אין לי מושג, ואני בכל זאת שואלת מדוע. זה נראה לי פוליטיקלי קורקט אמריקאי מטופש, כי עדה בכל זאת קובעת. ואני יכולה לומר זאת, בתור מי שמשפחתה מעורבת מאד.
להמחשה, בערב ששי, ישבנו אצל בתי הבכורה לארוחה. אני, האשכנזייה, נשואה לבולגרי-ספרדי, שלמשפחת אימו יש מגילת יוחסין כתובה מאז גירוש ספרד. בתי הקטנה הייתה נשואה למרוקאי. יש להם שלושה בנים יפהפיים, כמובן. גם אחייני היה שם, אשכנזי טהור. נשוי לחצי מרוקאית-חצי עיראקית. בנותיהם יפות וחכמות מובן מאליו. בתו הבכורה נשואה לספרדי חצי יווני-חצי תורכי.
על כן אני יכולה לשאול מאיזו עדה אתם, בלי להתבייש. יש לנו חברים לא-מעטים, שמשפחתם עדיין היא אשכנזית טהורה. לי זה אומר הרבה. אני זוכרת את הוריי, ואת יחסם לנישואי תערובת. בעלי הספרדי איכשהו נסבל, כי הוא אהב את הגפילטע פיש של אמי. אני, אגב, לא נוגעת בגפילטע פיש היום. אני מבשלת בהשפעה בולגרית עמוקה.
אני זוכרת את ההסתכלות על עדות, בילדותי. התפישה הייתה שהאשכנזים הפולנים-רוסים הם המנצחים. היום, ברור לי שזה לגמרי מופרך. אני חושבת גם, שאני מבינה מהיכן זה בא. הם היו העליות הגדולות הראשונות. הם, ללא ספק, הקימו את המדינה ועיצבו את דמותה. לזכותם, אפשר ליחס את ההסתדרות, את קופות החולים, ואת קופות הפנסיה. על כן, זה אולי מזל שהם באו הראשונים.
ומצד שני, בואו נראה מהיכן הם הגיעו. אמי הגיעה מעיר יחסית גדולה – ביאלסטוק בפולין. זו הייתה עיר עשירה למדיי, עם רוב יהודי. משפחת אמי חייתה בעיירה ליד העיר. שם, לסבי היה מפעל טקסטיל, ש'ניצל את הפועלות הגויות', על פי בנו הבונדיסט. אמי, מאז בית הספר התיכון חייתה אצל דודתה בעיר, שהייתה עשירה וחשוכת ילדים. היא פינקה את אמי מאד. אמי למדה גם בסמינרי יהודי למורים.
אבי, לעומתה, הגיע מעיירה קטנה וענייה באוקראינה. בית משפחתו נשרף על ידי הצבא האוסטרי ב-1915. בנעוריו, הוא ברח מהבית לאודסה. שם למד בבית הספר התיכון היהודי שבו לימדו ביאליק ורבניצקי. לאבי הייתה השכלה של סמינר למורים בלבד. אבי בהחלט היה אדם תרבותי, שקרא הרבה, אך השכלה אקדמית פורמלית לא הייתה לו. כמוהו, רוב בני דורו שהגיעו ממזרח אירופה. אולי משום כך הם התנשאו על אלה שהגיעו ממדינות הבלקן והמזרח.
היום, ברור למשל, שהעיראקים היו משכילים לא פחות מהם. גם החאלבים, היוונים, הלבנונים, ועוד רבים אחרים. אני זוכרת את ההתנשאות על כל אלה, בילדותי. נדמה לי שעכשיו זה נגמר. ובכל זאת, אני חושבת שלכל עדה יש את התכונות שלה. אני לא רואה שום סיבה למחוק את האפיון המעניין הזה.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
בכל פעם שאני יורדת מגן הפעמון לסינמטק, יש רגע שבו אני מציצה ימינה לכנסייה הסקוטית שלפני מרכז מורשת בגין. אני לא יודעת אם בית הקפה שם פועל. הוא צופה מלמעלה לנוף נפלא של העיר העתיקה. לפני שנים, ישבנו שם עם אחותי וחברתה שהגיעו מתל אביב לביקור בירושלים. אז, אגב, בית הקפה לא פעל, והם שהבינו שטעינו, בכל זאת הגישו לנו קפה.
בקיץ 1949, סיימתי את הגן. תעודת הסיום תלויה מעל לשולחן הכתיבה שלי, חשוב שתהיה שם תעודה. שמי, אגב, לא מופיע שם. כתוב רק: "ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י, המרכז לחינוך, גן הילדים ברמתיים, תעודה". ולמטה, בצד שמאל, בול עם תמונת הרצל וביאליק.
האם אשתו של נתניהו דיברה עם אשתו של בר-דוד על השביתה? ואם כן, אז מה? בר-דוד החליט על השביתה משיקוליו. כל השאר הוא פולקלור לא רלוונטי, ובאופן אופייני, הוא תופש כותרות. מה שכן רלוונטי וחשוב, הוא דבר שלא נראה פה קודם לכן: ראשי חמשת הבנקים הגדולים, ועסקים בכירים אחרים, עמדו בבית ההסתדרות, ומחאו כפיים ליו"ר ההסתדרות כשהכריז על שביתה. כן, בבית ההסתדרות. נדמה לי שהם לא נכנסו אליו לפני כן. זוהי הבעת הוקרה ותודה להסתדרות, והכרה פומבית בכוחה.
יום ראשון בבוקר. מה אני יכולה לומר על הכלכלה. טוב לא יהיה, זה ברור. הנזק למדינת ישראל כבר נגרם. ברור לגמרי שהוא לא יתוקן ברגע, גם אם נתניהו יחליט לסגת עכשיו.
"בכל מקרה, מסקנה אחת ברורה: תמיד עדיף להישאר עם הרגליים על הקרקע". כך מסתיים מאמר של האקונומיסט המצוטט בדה מרקר מה- 12.2 על הריבית הריאלית. מאות מילים, ובסוף, שום דבר. וזה עוד על הכלכלה העולמית, לא על הכלכלה שלנו.
אמש, התברברנו בסמטאות מוזרות, בדרך לקונצרט בתיאטרון ירושלים. רוב הדרכים הרגילות היו סגורות עקב ההפגנה. נהג המונית שלנו צחק, זה מה שהוא חושב על העניינים. אך בסך הכל, 200 אלף איש הפגינו ברחבי הארץ.
מה מצחיק את נתניהו? שאלתי את עצמי, כשראיתי אותו, מחויך כולו, במסיבת העיתונאים עם סמוטריץ'. טוב, כנראה עצם העובדה שסמוטריץ' עמד כ-אילו מרוצה על ידו. אולי גם זה, ששניהם הציגו 'תוכנית' שנותנת לכל משפחה כמה עשרות שקלים לחודש, ולא אמרו דבר על שני צעדים לעידוד משפחות עובדות שיפקעו באמצע פברואר: נקודת זיכוי נוספת לעובדים, והגדלת מענק העבודה לעובדים עניים – שניהם מסתכמים במאות שקלים לחודש למשפחה. אז זה מצחיק, לא? איך שהוא עובד עלינו בעיניים.
יש לי מעט דברים טובים בתחום הכלכלי, לומר על הממשלה שמשלה פה שנה וחצי, ויישמה את תורת נתניהו מילה במילה. כי מה ייזכר מכהונתו של אביגדור ליברמן כשר אוצר? בעיקר ירידת שיעור החוב הציבורי מהתוצר לכ-60% ב-2022, ועודף תקציבי. ביג דיל, זה אומר ריבית נמוכה קצת יותר על אשראי שישראל לוקחת. אך זה אומר גם מערכת בריאות בלי רופאים, מערכת חינוך בלי חינוך, ומערכת תחבורה שלא נוסעת. טוב, נתניהו, מה יש עוד לומר.
עידן השוק החופשי 