היינו אמורים ליהנות מהסרט הזה. ראשון בטבלת הסרטים של גלריה-שישי בעיתון הארץ. לא מצאתי כבר את הפרסומות שהודפסו לקראתו, אבל בכתבה עליו באתר קולנוע לב, הוא מוצג כ"'שירה קולנועית' – דרמה אנושית מרגשת ועוצרת נשימה ביופיה". הוא היה מועמד לפרס קאן ופרס דקל הזהב. 'עץ האגס הפראי', סרטו של הבמאי התורכי נורי בילגה ג'יילאן.
שבעה שרים הגישו את התפטרותם לממשלת מיי, השנה, בגלל הברקזיט. עוד ארבעה, מאז הקמת הממשלה החדשה ביוני 2017. עשרים ושלושה שרים יושבים בה בסך הכל. לא הייתי נכנסת לספירה המבלבלת הזו, ואני מקווה באמת שאני לא טועה, אילולא נתפשתי למשהו בראש ממשלת בריטניה: היא מתוחכמת וחזקה באופן יוצא דופן.
ברקזיט יהיה, כך נקבע במשאל העם של 23 ליוני 2016. 72% מבעלי זכות הבחירה בבריטניה מימשו את זכותם. מתוכם, כ-52% בעד עזיבת האיחוד האירופי, 48% התנגדו. תרזה מיי קידמה את העניין, וב-29 למארס 2017, קבעה כי עזיבת האיחוד האירופי תתרחש שנתיים מיום ההחלטה – 29 למאי 2019. התאריך עשוי להידחות, אם כל 28 חברות האיחוד האירופי יסכימו על כך.
מוקדם מדי לומר משהו חד על תוצאות הבחירות בבריטניה, אם אפשר לומר משהו חד על דברים כאלה בכלל. משמעות האירועים תתבהר עם התקדמות הברקזיט, אך זו תהיה חוכמה שבדיעבד להמשיך לקרוא
קורבין והלייבור, וה-8 ליוני. חשוב לעקוב אחר כל פרט. מצע סוציאל-דמוקרטי ברוח התקופה. שובה לב למאמיניו, מעורר ספקות אצל ספקניו. מצע שקירב את אחוזי הבחירה בקורבין לאלה של מיי. מצע שעל פי התחזיות לא יהפוך את קורבין לראש ממשלה. זאת, למרות הבטחותיו האלה:
סוציאל-דמוקרטיה, אנחנו רוצים. סוציאל-דמוקרטיה עכשיו. רגע, הבנתי, אבל תגידו: איך מגיעים מפה לשם?
אמרנו פירוק, לא שבירה, בשום אופן לא שבירה. זה גם מה שבריטניה אומרת עכשיו, לקראת הברקזיט. נאומה של תרזה מיי, מאמצע השבוע שעבר, הוא המחשה למורכבות הדברים. והוא נושא אתו מסר אוניברסלי: לעולם, אבל לעולם, אל תכבלו את ידיכם לפני שאתם פועלים, דוגמת מה שבריטניה עשתה לעצמה במשאל העם של יוני 2016.
דיווח עיתונאי שפורסם בגרדיאן מהשבוע שעבר, מפגין כי טראמפ , בניגוד לתדמיתו, לפעמים יודע מה הוא עושה. הדיווח מה-22 לנובמבר, עוסק בתוכנית 100 הימים הראשונים לכהונה כנשיא.
חמישה ימים מאז פגישת מיי-מרקל, שום דבר לא קרה. יותר מחודש מאז הברקזיט, עולם כמנהגו נוהג. מרקל ומיי ידועות כחובבות טיולי קיץ. הפעם נראה כי האירועים עכבו את חופשתן, אם כי מורגש שהיא כל הזמן צפה במחשבותיהן.
האחרים, אלה שלא חייבים לעמוד על משמרתם, כבר מתאווררים בחופי יוון או בפסגת האלפים. מה שמקפיץ לראש את השאלה: זה מזל או קונספירציה – בחירת ה-23 ליוני ליום משאל העם בבריטניה? 25 ליולי היום, הברקזיט אכן אירע, וחוץ מהתפטרות כמה פוליטיקאים לא-חשובים, ועוד כמה פטפוטים חסרי משמעות, בריטניה והעולם נותרו על כנם.
ישר אחרי הנחת הכותרת במקומה נזכרתי שמיקרו היא מילה ביוונית שפירושה קטן, זעיר. יוונית, לא במקרה גם כאן, יוון היא ההתחלה של כל דבר בתרבות המערבית. בימים אלה שוב היא מעוררת השראה, בהיותה הראשונה שיצאה נגד שרירות לבם של האיחוד האירופי והארגונים הכלכליים הבינלאומיים הגדולים.
עידן השוק החופשי 