תגית: ארה"ב

נכתוש אותם. עד דק

 זה המשפט היחיד שנתניהו אומר בעברית. שמונה ימי מלחמה, והוא עוד לא כינס מסיבת עיתונאים, ולא התראיין לתקשורת הישראלית. טראמפ, לעומתו, מכריז בלי סוף. הוא דורש מהאיראנים 'כניעה' לא עסקה. ויש חוצפנים ששואלים אותו מהי כניעה. אני לא יודעת, הם לא יודעים, הוא לא יודע.

האיראנים בכל מקרה אומרים שהם לא ייכנעו. והם לא ייכנעו, זה בטוח. נדמה לי שבבית הספר של טראמפ לא למדו היסטוריה, או שלמדו והוא לא קלט דבר. איראן היא אימפריה של 93 מיליון איש. ובניגוד לארה"ב (348.5 מיליון איש) הם כבר אלפי שנים חיים באותו מקום. ולא חשוב אם הם איראנים או כורדים או בלוצ'יסטאנים. ככל שהם מותקפים יותר, הם גם נהיים מאוחדים יותר. הם גם קולטים שהאמריקאים והישראלים לא ממש בעדם, הם רק נגד השליטים הנוכחיים.

ומה שעצוב, ב-2015 נחתם הסכם בין איראן לבין חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם (ארה"ב, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת). הסכם זה הגביל בהרבה את תהליך פיתוח הנשק הגרעיני של המדינה. ומעניין, ההסכם יושם במלואו על ידי האיראנים. גם את זה טראמפ לא מבין. הם סוחרים כבר אלפי שנים. סוחרים מקיימים הסכמים. אחרת, לא יהיה מסחר.

ההסכם הופר במאי 2018. על ידי מי? על ידי דונלד טראמפ, כשהרוח החיה לצדו הוא כמובן נתניהו. מזכיר לכם משהו? האם יתכן שנתניהו וטראמפ הם סוחרים לא הגונים ולא ישרים? על כן הם לא מסוגלים להאמין בהסכמים? זו הסיבה שאנחנו שוב במלחמה עכשיו. ושוב, נתניהו  הוא גורם משמעותי ברקע. הייתי שמחה אם הוא היה מתייצב בפני הציבור ומסביר את מדיניותו. את זה הוא לא עושה משום מה. אני בטוחה שהוא יודע מדוע.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

 

בוקר בסטף, איראן

   בשבת, לקראת 12 בצהריים, הגענו לסטף. לא האמנו למראה עינינו, הדרך המובילה מהכביש הראשי פנימה הייתה כולה מלאה במכוניות חונות משני הצדדים. אנחנו מבקרים בסטף לא מעט, מעולם לא נתקלנו בתופעה כזאת. אישי כמובן התעקש בכל זאת להיכנס פנימה. המסלול הצר היה עמוס כל כך, לקח לנו חצי שעה להיכנס פנימה, ועוד כרבע שעה לצאת החוצה. לא חנינו ליד הכניסה למסלול ההליכה הרגיל. חנינו למעלה, בסוף העולם.

מאז, כבר יום שלם, זה טורד את מחשבותיי. נכון, היה יום ראשית אביב יפה. השקדיות פורחות, מלא רקפות וכלניות בכל פינה. ובכל זאת, זו הפעם הראשונה שאני רואה מראה כזה. הגעתי למסקנה שאנשים החליטו לצאת שבת אחרונה לפני המלחמה הארורה המחכה לנו.

ישר בדקתי מה קרה בכל מלחמות הגבורה של האמריקאים במזרחיים 'המפגרים'. עיראק, אפגניסטן, ווייטנאם. בכולן, אחרי שנים של לחימה, המוני הרוגים ונפגעים אחרים, האמריקאים עזבו ובעצם לא השיגו דבר. כן, הם הרסו את המדינה הלוחמת. חיילים שלהם נהרגו, וכל מי שהיה בסביבה נפגע. אבל הטליבן חזר באפגניסטן, וגם העיראקים והווייטנאמים חזרו לשלטון שהם רצו.

הפעם, אנחנו הם אלה שבסביבה. ראש ממשלתנו המוכשר גם משדר לאמריקאים שאנחנו נגד האיראנים. ומעניין לקרוא מהן תוצאות המשא ומתן עם האיראנים. וויטקוף מעיד: "אני לא אשתמש במילה 'מתוסכל'. אבל הנשיא סקרן לדעת מדוע הם לא נכנעו…קשה להביא אותם למקום הזה". טראמפ, כנראה, לא היה תלמיד מצטיין בהיסטוריה, כמו גם בכל השאר. אז אני אגיד לך מדוע הם לא נכנעים. הם אלפי שנים אימפריה, צריך לנהל איתם משא ומתן בחוכמה, אסור לפגוע בכבודם.

הקשבתי אתמול לתוכנית של איילה חסון בערוץ 11. דיברו שם החכמולוגים הרגילים, שכמוה עובדים בשביל נתניהו. אבל הופיע גם אדם נבון אחד: ראש אגף לשעבר במוסד. הוא נשמע מאד פסימי. הוא הזהיר בפני נשק לא קונבנציונלי של האיראנים. וכן, במאמר מוסגר, אני חייבת להוסיף מה ששמעתי ברדיו ממנכ"ל רפא"ל: האיראנים הם מתוחכמים. ומי יספוג את הכל? לא ארה"ב הרחוקה. רק הישראלים האידיוטים.

וכן, אני יודעת שהאיראנים לא נחמדים. אני יודעת שהם ארגנו טבעת של מדינות מקיפות נגדנו. אבל, עובדה, הם לא תקפו אותנו ישירות. הם השאירו את העבודה השחורה לטיפשים שמסביב. וזה מוביל אותי לשאלה הבאה: האם אנחנו יודעים לדבר עם האיראנים? האם ראש ממשלתנו הגאון ניסה לדבר איתם ולא נענה? לא נראה לי. הוא מעדיף להסית את האמריקאים, כאשר לו ולרעייתו יש מקלט אטומי נוח של חבר מיליארדר, ובניהם לא כאן ולא מגויסים.

מי יגן עלינו, כאשר האיראנים המתוחכמים, למרבה הפלא, יפעילו את כלי הנשק המתוחכמים שלהם. נראה לי שכל אלה שביקרו אתמול בסטף קולטים את זה. ולא משנה אם הם בעד מלחמה או שלום. מה שמשנה שהם קולטים שלא יהיה קל בכלל.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

נשארתי ציונית, נשארתי סוציאליסטית

מדי מספר שנים אני בוחנת את עצמי, האם אני עדין מאמינה בדברים ההם. "ההם" אלה ערכי יסוד שהאמנתי בהם בעבר. ובזמן האחרון, אני שואלת את עצמי לא-פעם: האם אני עדיין ציונית, האם אני עדיין סוציאליסטית.

ברור לכם, אני מקווה, מדוע השאלות האלה רלוונטיות גם בימים אלה. לי נדמה שזה דווקא בימים אלה, כאשר כמה מחברותיי אומרות לילדיהן "יאללה, תעזבו את המדינה הדפוקה הזאת". אני לא מרגישה ככה. אני ציונית לגמרי, ציונית יותר מאי-פעם. כי תגידו לי לאן אפשר להגר לטווח ארוך. איזו מדינה תקבל אותנו כ-אילו שהיינו בניה. נדמה לי שאין מדינה כזו. ככה אני מרגישה דווקא לאחר שחייתי שנתיים פלוס בארה"ב.

הם אנטישמיים? האמת, אני מתקשה לזהות. לא גדלתי במזרח אירופה, גדלתי כאן, בין יהודים. בארה"ב גם יש מגוון גדול של אנשים, של דעות, של התנהגויות. כך, כאשר מישהו לא מתייחס אליי יפה, אני שואלת את עצמי מה עשיתי, איפה פשעתי. אני לא קולטת בכלל שהאנטישמיות נמצאת שם. אבל היא שם, זה ברור מכל מיני רגעים שעברתי. על כן, אני מרגישה שאין לי מה לעשות שם, בכל המדינות הזרות, גם אם הם נחמדים באותו רגע.

באותה מידה, נשארתי גם סוציאליסטית. נכון, לא כמו פעם, לא כמו שהוריי היו. דברים משתנים,    אחרת הם מתים. אבל אני מאמינה בתנאי עבודה הוגנים לכולם. אני לא מאמינה ביבוא עובדים זרים. ובעיקר אני מאמינה בתכנון כלכלי. אני קוראת עכשיו הטפה לתכנון בדה-מרקר, ומחייכת. מה, אתם לא יודעים שתכנון הוא סוציאליסטי? איך אתם מטיפים לזה?

מדוע תכנון הוא סוציאליסטי? מדוע הוא כל כך חשוב? כי תכנון מתחיל בקביעת יעד. יעד חייב להיות מוסכם על רוב הממשלה. זה כמובן לא קל, ולא מובן מאליו. לאחר שקובעים יעד, גוזרים ממנו את קצב הצמיחה הצפוי, את הייצוא, את היבוא ואת כל השאר. מהם מחשבים את האמצעים הנדרשים: כוח אדם, השקעות ומו"פ.

לאחר חישוב האמצעים, מנהלים דיון איך משיגים את היקפם הנחוץ. זה לא טריוויאלי, וזה כמובן דורש התערבות ממשלה. על כן, תכנון הוא סוציאליסטי, כי הוא מתחיל בקביעת  יעדים, והוא נגמר בדיון על התערבות ממשלה. וכשיש התערבות, ברור שתמיד אומרים שהיא נכשלת. מדוע? כי ברור מראש שהיא אף פעם  לא משיגה את מטרתה המלאה.

ברור שאף פעם לא חוזים במדויק את מה שיהיה. על כן, אפשר תמיד לומר שהתכנון נכשל. אפשר תמיד לחיות עם אינפלציה החורגת משליטה. עם אי-וודאות לגבי הצמיחה. ברור שלאנשים מסוימים זה עדיף בהרבה על תכנון כלכלי.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

היסטוריה של אופנה ישראלית ושלי

הפעם הראשונה שבה הבנתי שהייתה לנו אופנה משלנו, הייתה בביקור במוזיאון ישראל לפני מספר שנים. עמדתי עם חברה ממוצא ירושלמי-חרדי לפני בובה לבושה בבגדים שלנו מפעם. מה זה? היא אמרה מזועזעת. כן, אמרתי לה, ככה התלבשנו כששיחקנו בחול ברמתיים. מכנסיים קצרים כחולים, גומי ברגליים-גומי למעלה, וחולצה זרוקה כלשהי. הבנים לבשו מכנסי התעמלות גבריים, גומי למעלה, פתוח למטה.

להמשיך לקרוא

טראמפ, אמריקה, איך קרה שהוא נבחר

האמת היא שלא התפלאתי שטראמפ נבחר. ראשית, הוא גבר, ברור שזה יתרון מובהק. שנית, חייתי בארה"ב, אני יודעת כמה הם מפגרים.

להמשיך לקרוא