זו הזליגה המתרחשת באדיבותן של חברות דירוג האשראי הבינלאומיות. אך, לפני כן, תזכורת על עצם מושג הזליגה. דיברנו כאן על שני סוגי זליגות קיינסיאניות: הוצאה ממשלתית שזולגת אל מחוץ למדינה, והוצאה ממשלתית שזולגת למגזר הפיננסי. ובעצם, כדי להגדיר מחדש את הדיון, אנו מדברים על תועלתה של הגדלת ההוצאה הממשלתית בעת שפל – הגדלת הוצאה קיינסיאנית, האם היא נשארת בגבולות המדינה, האם היא מיטיבה עם רוב תושביה.
קיינס חוזר והוא רלוונטי מתמיד. קיינס חוזר והוא מעורר תהיות כתמיד. 80 שנות תהייה הן תמצית כתיבתו של קיינס. 80 שנות תהייה הן הביטוי הנאמן ביותר לגדולתו. קיינס, עצמו, בחן שוב ושוב את תקפות טענותיו. מעניין, עכשיו, לבדוק את טענתו העיקרית בתנאי משבר המאה ה-21.
לא הייתי צריכה לחפש את הרכילות על סיטון. הוא ישב לידי בחדר קטן באותו מסדרון. כל יום ד' ב-9, הוא יצא לקניות במחנה-יהודה. כל יום ד' ב-11, הוא חזר עם הסלים.
זכי היה מגיע למשרד בשתיים בצהריים. הוא הכין לו כוס תה, הדליק את הטרנזיסטור, והתיישב על ספסל העץ במסדרון. עוברים ושבים שאלו אותו מה קורה בחדשות. פקיד עצבני הציץ מדי פעם מהחדר וצעק עליו שלא ירעיש. שעות העבודה של זכי, עובד ניקיון במשרדנו הממשלתי, התחילו ב-4 אחר הצהריים, כשראשוני האנשים הלכו הביתה. אבל זכי, משום מה, הגיע בשתיים, ולאחר שאשתו נפטרה, הוא היה שם על הספסל כבר בעשר בבוקר.
ממשלה היא לבה הפועם. ממשלה היא מוח האומה. ממשלה היא הידיים שעושות.
בהתחלה, מבינים שאי-אפשר להגשים את הכל עכ-שיו. אחר כך, מאמינים שנהיה כאן כדי להגשים את החלום גם עוד עשר שנים ועשרים שנה. מכאן והלאה, הכל לגמרי פשוט. עורכים תוכנית רב-שנתית, כמו שעורך משק בית שרוכש דירה. כמו שעורכת חברה עסקית שרואה את עתידה לפניה. כמו שערכו כאן, במשרדי הממשלה, עד לשנות ה-80.
בחודשים האחרונים אני מסובבת בראש מצע כלכלי שיתאים למפלגה סוציאל-דמוקרטית. מסובבת, מסובבת, ומרגישה שעוד לא הגעתי אליו. הקושי העיקרי שלי הוא בהחלטה על מידת הפירוט הנכונה. פירוט עודף הוא מייגע, ואפילו מאיים על מי שלא מתמצא בתחום. פירוט חסר נתפש כהתחמקות ממתן תשובה.
הביטוי 'פחות או יותר' הוא ביטוי שכיח בכלכלה. חזרתי עליו מספר פעמים לפני ששאלתי את עצמי, בעצם, מה הוא אומר? חשבתי לבדוק במילון, אבל בשבת האחרונה נתקלתי בשיר 'כדור הביליארד' של נתן זך במוסף תרבות וספרות של הארץ. שיר על אהבה וכדורי ביליארד שמסתיים ככה:
חמישה פוסטים על גירעון והוצאה, שפורסמו כאן בשבועות האחרונים, הדגישו את חשיבותו של תקציב ממשלה מאוזן פחות או יותר. המילה 'מאוזן' הקפיצה כמה מהקוראים, אם כי הביטוי 'פחות או יותר' שצורף לה העיד שאין מדובר על גירעון אפסי.
בדיון התקציב, המתקיים בימים אלה, מעט מדי מדברים על מימונם של צעדי הממשלה החדשים. העלאת שכר המינימום, ביטול מס הדלק, הפחתת תעריפי המים – כל אלה יגדילו את הוצאת התקציב. ואופן כיסויה של אותה הוצאה חשוב לא פחות מתוספות השכר או מהגזירות המוטלות על הציבור.
עידן השוק החופשי 