"צאו לפעולה עכשיו", זועק מאמר המערכת של דו"ח או.אי.סי.די. האחרון. "מלאו את הבטחותינו" הוא מוסיף. "הבטחותינו" נשמע כאילו הוא בין המבטיחים, אז מי הם אלה שלהם הוא קורא עכשיו. במיוחד שהוא, על פי שמו, אמור להיות "ארגון לפיתוח ולשיתוף פעולה כלכלי". אז ממי חוץ מעצמו הוא מצפה לישועה.
דמדומיו של עידן אינם מוכרזים חגיגית על ידי פוליטיקאים. הם לא מאובחנים על סמך ניתוחם החד של מדענים. הם פשוט הומים בבטנם של אנשים. וקרקורי העידן שנגמר הולכים ומתרבים בתקופה האחרונה.
איתות ראשון: הקצנה להמשיך לקרוא
גידול תמ"ג של 26% לשנה? נס כזה לא היה פה מאז 1951. אז, בשנתה הראשונה של מדידת התוצר הלאומי אצלנו, נמדד שינוי תוצר של כ-30%. נסים כאלה קורים פעם אחת בחיי אומה: בנקודת ההתחלה שלה. על כן הנס האירי – אומדן צמיחה של 26% לשנה שחלפה – התקבל בהרמת גבה אצל ציבור המבינים. די לצטט תגובה אחת, זו של הכלכלן האירי העצמאי ג'ים פאואר, שאמר: "היינו צוחקים אילו הנתונים האלה היו מגיעים מסין".
חמישה ימים מאז פגישת מיי-מרקל, שום דבר לא קרה. יותר מחודש מאז הברקזיט, עולם כמנהגו נוהג. מרקל ומיי ידועות כחובבות טיולי קיץ. הפעם נראה כי האירועים עכבו את חופשתן, אם כי מורגש שהיא כל הזמן צפה במחשבותיהן.
האחרים, אלה שלא חייבים לעמוד על משמרתם, כבר מתאווררים בחופי יוון או בפסגת האלפים. מה שמקפיץ לראש את השאלה: זה מזל או קונספירציה – בחירת ה-23 ליוני ליום משאל העם בבריטניה? 25 ליולי היום, הברקזיט אכן אירע, וחוץ מהתפטרות כמה פוליטיקאים לא-חשובים, ועוד כמה פטפוטים חסרי משמעות, בריטניה והעולם נותרו על כנם.
ישר אחרי הנחת הכותרת במקומה נזכרתי שמיקרו היא מילה ביוונית שפירושה קטן, זעיר. יוונית, לא במקרה גם כאן, יוון היא ההתחלה של כל דבר בתרבות המערבית. בימים אלה שוב היא מעוררת השראה, בהיותה הראשונה שיצאה נגד שרירות לבם של האיחוד האירופי והארגונים הכלכליים הבינלאומיים הגדולים.
ארבעה ימים לאחר הכרעת משאל העם, הוטלה פצצה לחללה הפוליטי של בריטניה. מנהיגו הבולט ביותר של הברקזיט, חבר הפרלמנט השמרני, בוריס ג'ונסון, ביטא בקול את היסוסיו. בריטניה לא צריכה לרוץ להליכי ההיפרדות מבריסל, הוא אמר על פי ציטוטי העיתונות. אמר, ולא ציין מתיי ואיך הוא ממליץ להיפרד.
המסר החשוב ביותר של הברקזיט אינו הכרעת משאל העם כשלעצמה. המסר המהותי יותר הוא זה שחלחל במהלך הדיונים, לאמור: זה לא שמאל נגד ימין, זו הגלובליזציה בדמותה העכשווית, נגד הגלובליזציה האחרת. זו השאלה שלא נשאלת מספיק: יש גלובליזציה אחרת? ולראיה, גם הלייבור וגם השמרנים התפצלו בתוכם ביחס למשאל העם.
נפתח בהיפוך שעשה השטרלינג הבריטי: מטבעה הלאומי, סמלה הלאומי של בריטניה. לאחר שבשבוע שעבר הוא צנח לשפל העמוק ביותר מזה חודשייים, בבוקר ששי הוא טיפס במחצית האחוז, בעקבות רצח ג'ו קוקס. מהמרי המטבע התארגנו למציאות החדשה בדרכם – אלימות נגד פוליטיקאים תומכי הישארות באיחוד האירופי היא, בתרגום להימורית, סיכוי גובר להתחזקות המטבע הבריטי.
לא רק אתם ואני המומים מחוצפתם הבוטה של מקלטי המס. שלוש-מאות כלכלנים בכירים, שהתכנסו בלונדון בראשית החודש הזה, המומים ממש כמונו. בין המתכנסים, דמויות בולטות בפעילותן האקדמית כגון תומאס פיקטי, ואחרים התופשים גם עמדות ייעוץ בכירות כגון ג'פרי סאקס ואוליבייה בלנשרד.
שנים-עשר ראשי מדינה ועוד מאות פוליטיקאים נמנים על לקוחות מוסאק פונסקה, משרד הייעוץ למקלטי מס מפנמה. רוב הלקוחות באים ממקומות אקזוטיים כגון סין, אוקראינה, רוסיה, איסלנד. רק האחרון ברשימה בא מחזית הקידמה: בריטניה, ראש הממשלה, דייויד קמרון.
עידן השוק החופשי 