בשבוע שעבר, ובהזדמנות קודמת, הבעתי את ספקותיי לגבי התיזה של הרס מכוון במגזר היצרני – ובמיוחד הקיבוצי והמושבי – בתוכנית ייצוב המשק של 1985. זה היה בעקבות קריאה בספרו של מיכאל ברונו על התוכנית, שבו הוא מכחיש כל כוונה כזו. נזכרתי גם בפגישה של הנהלת משרדי, משרד התעשייה והמסחר, עם הנהלת בנק ישראל בראשות ברונו. היא התקיימה ביזמתם ב-1988, בעקבות דו"חות שפרסמנו מראשית 1987 על משבר התעשייה. ברונו היה אמפתי לעמדתנו.
תהיה אינפלציה? יהיה מיתון? אני מתה על הניתוחים האלה, כמו שאני מתה על ניתוחי אינפלציית ביקוש-אינפלציית היצע. מדוע? משום שזה לעתים קרובות מתחיל באינפלציית היצע – משהו מתייקר, ואז מחלחל לכל השאר, ואז הופך גם לאינפלציית ביקוש, כי חלק מהצרכנים איכשהו מתעשרים מהאינפלציה וקונים יותר, ואז שוב אינפלציית היצע כי חייבים להעלות מחירים מתישהו, וכן הלאה. על כן תלוי באיזה רגע אתם בודקים את זה, תמיד אפשר לקשקש.
היה לי קל אילו הייתי בנקאית עכשיו. הייתם שואלים אותי: מה דעתך על האינפלציה. הייתי עונה ישר: איזו אינפלציה? זה לא אינפלציה מה שיש עכשיו. זה לא שהייתי בודקת את הנתונים. לא הייתי צריכה. הייתי יודעת שאינפלציה היא תהליך של עליית מחירים. מחירים עולים אומר ריבית עולה, גם הרבית המשולמת למפקידים, ריבית החובה כבר גבוהה ממילא. לא בא לי לשלם יותר למפקידים עכשיו.
לו הייתי יבואנית גדולה עכשיו. היה לי נוח אילו הייתי יבואנית גדולה עכשיו. הייתם שואלים אותי על מצב החיטה, הייתי עונה לכם שיש לנו חודשיים חיטה במלאי. אם כך, מה יש לדאוג, יש לנו חודשיים חיטה במלאי.
לפני הכל, אני שואלת את עצמי מה קודם למה: האינפלציה למלחמה או המלחמה לאינפלציה. כן, אני יודעת שזו שאלה לא מדעית, אבל, תגידו, ראיתם משהו מדעי בימים האחרונים? אני חושבת גם על משבר 1973. אולי משום כך אינפלציה מתקשרת אצלי למלחמה. יכולה להיות גם דפלציה, מצדי, אבל משהו שחורג מהנורמה מתחבר למלחמה, תסכימו אתי.
מדד המחירים לצרכן עלה ב-0.2% בספטמבר 2021. לכאורה, שום דבר, אבל בין ספטמבר 2020 לספטמבר 2021 עלה המדד ב-2.5%. נותרו עוד שלושה חודשים לסיום השנה, וזה אומר כמעט בוודאות מדד של 3% ויותר בין דצמבר 2020 לדצמבר 2021. גם תחשיב הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לנתוני מגמה מצביע על קצב שנתי של 3.0% בין יוני 2021 לספטמבר. מה הסיפור? אתם אומרים. מ-2014 עד לשנה האחרונה היינו רחוקים מאד ממדדים כאלה. ארבעה שינויי מדד שנתיים שליליים, עליית המדד השנתית המרבית הייתה 0.8%.
ועדיין, רבים מתעקשים לומר שאין אינפלציה, האינפלציה לא עולה. אלא שנתוני ארה"ב ממאי והלאה מציגים מדדים של 5% יותר, אפילו התייצבות על 5.4%. נתוני גרמניה, מעצמה אחרת במערב נעים סביב ה-4% לשנה. תחזית קרן המטבע למדינות המפותחות היא 2.8% לאורך 2021. אנחנו כמובן, אין סיכוי שנהיה רחוקים בהרבה מזה.
ועל כן, בנק ישראל העלה לאחרונה את תחזיתו ל-2021 ל-2.5%. תחזיתו הקודמת הייתה 1.7%. 2.5% זה מה שיש עכשיו, נראה לכם אפס שינוי במדד בשלושת החודשים הבאים? גם מדד שלילי לא נראה סביר. השנה היה רק אחד כזה, 0.1%- בחודש ינואר. מאז, אנחנו בצד החיובי של הסקלה, בניגוד גמור לכל השנים מאז 2014, שבהן היו מפוזרים מדדים שליליים בכל שנה. וכן, יש גם הסבר מקובל ודי משכנע: עליית ענק בכל תעריפי ההובלה העולמית, והתייקרות של מחירי חומרי הגלם.
אפשר לומר כן, בתור התחלה גידול של 16.6% בתמ"ג, במחירים קבועים ובניכוי עונתיות, ברבעון השני של 2021 לעומת קודמו, ושל 14.1% בתמ"ג ללא מיסים נטו על היבוא. מדוע ללא מסי יבוא? משום שתשלום המס על יבוא נכלל בתמ"ג, וברבעון זה היה יבוא מכוניות ניכר. בדקתי, ליתר ביטחון, גם את שיעור הגידול בתמ"ג ברבעון השני לעומת מקבילו אשתקד, כי זו כבר תקופה ארוכה ולא רבעון אחד מקרי. הוא מסתכם ב-15.4%. לגמרי לא רע, לכאורה, היה משבר ואיננו עוד.
מה שעוד בולט לעין ומשמח לב הוא הכלליות בעלייה במרכיבי התמ"ג לאורך שנה: 23.0% בייצוא, 17.7% בהשקעה בנכסים קבועים, 23.3% בצריכה הפרטית. הכל, חוץ מהצריכה הציבורית שגדלה רק ב-2.9% מאז הרבעון המקביל בשנה שעברה. בדקתי ומצאתי כי זו הצריכה הביטחונית שנפלה ב-16.3%. הצריכה הביטחונית (במחירים קבועים, יש להדגיש) היא תמיד תנודתית בתנודות חדות, לא תמיד אנחנו יודעים מדוע.
עמוד חצב אחד ויחיד צץ השנה בחצרנו. אחד ויחיד, גם לא גדול במיוחד, בקבוצה שמניבה בשנה רגילה 20 עמודי חצב, ובשנה טובה 30 עד 40 עמודים. מה זה אומר? אל תשאלו אותי, ובכל זאת, בטיפשותי, אתנדב לקבוע כי זה יחד עם מה שאני רואה בטיילת השכונתית, נראה כמו חורף שחון ויבש. ואיך זה יתבטא במדד המחירים לצרכן? טוב ששאלתם, מה הקשר? ובכל זאת בא לי לבדוק את המדד בשנה הזו שהיא כו-לה תופעת טבע.
נסעתי מפורקת למלון בנתניה. נטולת כוחות אחרי וירוס לא ברור. נסעתי וקיוויתי שהנכדים שלי יבריאו אותי. ולמרבה הפלא, הם מילאו את משימתם.
מלון לא גדול, קרוב מאד לחוף. חדרים מרווחים, מוארים היטב ונקיים. הסתכלתי מסביבי, וקודם כל ראיתי שהמלון מלא – משפחות, צעירים וזקנים. קורונה? למדנו לחיות עם זה. מסתובבים במסדרונות עם מסיכה, אוכלים ארוחת בוקר, בלעדיה. יושבים לאכול ונהנים. אוכל טרי, נקי, ובגיוון רב.
לא קשה לראות עכשיו, כי אנחנו בעיצומה של מנגינה אחרת. ראשית, הדו"ח החצי שנתי של ה-OECD יוצא הפעם בדצמבר, במקום בנובמבר, כמנהגו בשנים האחרונות. שנית, הוא בנוי מפסקאות די קצרות עם משפט פתיחה מובלט בכולן. זה החל ביוני 2020, שם החלה התזוזה, בעקבות התחלת הקורונה. ואולי אפשר לשייך את השינוי גם להחלפת כלכלניתו הראשית של הארגון לפני שלוש שנים: מקתרין מאן, שהפכה לכלכלנית הראשית הגלובלית של סיטיבנק, ללורנס בון, המתאמצת להפגין שהיא שונה מקודמתה.
זה התחיל במחשבה שהסתובבה בראשי תקופה ממושכת: טוב, אז איזה מצע עכשיו, איזה מצע שמאל-מרכז מתאים לטירוף הזה. וזה הגיע למסקנה המעניינת הבאה: לא מצע עכשיו, אלא ניסיון להבין התנהגות. ככה זה, כשבנט גורף 23 מנדטים לעומת 26 של נתניהו בסקר הבחירות של ערוץ 12 ביום ג' שעבר. הוא לא זכה במנדטים האלה על המצע ארוך הטווח שלו. ימין קיצוני, כמו שלו, לא אהוד על בוחרים כל כך רבים.
עידן השוק החופשי 