בסוף שנות ה-60, חיינו שנתיים וקצת בבוסטון ארה"ב. זה היה הפוסט-דוקטורט של אישי. הייתי אז בדיוק לאחר סיום הב.א.. לאחר תקופה, מצאתי עבודה בתור סטטיסטיקאית במחלקת עיניים של בית חולים גדול. כך למדתי קצת להכיר את האמריקאים.

היינו המון בנות (  (girlsבמחלקה. וכצפוי, גם קשקשנו לפעמים כמו נשים. זה היה ראשית עידן הפמיניזם בארה"ב. אני נזכרת עכשיו בסיפור שימחיש מה זה אמריקאים. בחורה צנועה אחת רצתה להוכיח לכולם כמה היא פמיניסטית. על כן היא סיפרה שבן זוגה לא מוריד את הקרש בשירותים, אחרי שהוא משתין בלילה. לא מוריד את הקרש? אתה מייל שוביניסט, על כן אני לא מכבסת את הבגדים שלך השבוע. כך זה נמשך תקופה ארוכה, וכנהוג אצל האמריקאים אף אחת לא צחקה. כולן הקשיבו ברצינות ובחגיגיות.

ישבתי בחדר פינתי, בסוף מסדרון די ארוך. מולי עבדה עובדת מעבדה פיליפינית. מפעם לפעם ביקרתי אותה. היא הייתה מספרת כמה הבוס שלה אהב אותה. אהה, חשבתי לעצמי, בשביל זה את כאן. חוץ ממני, אף אחד לא החליף איתה מילה.

בקצה המסדרון הקצר, מעבר לפינה, עבדה עובדת מעבדה נוספת. היא הייתה אישה שלי נראתה אז מבוגרת, אולי בסביבות ה-40. היא הייתה רוסייה לבנה. הם ברחו למערב בעקבות המהפכה. גם איתה איש לא החליף מילה. עכשיו אני מבינה שגם היא לא הייתה מעוניינת להחליף מילה עם אף אחד. אני, בתמימותי הישראלית, הייתי מבקרת אותה לפעמים. כמובן שאין לי מושג על שום פרט ברקע שלה.

עוד בחורה שאני זוכרת הייתה ארמנית. היא נכנסה להריון מחוץ לנישואין. אני זוכרת ששאלתי את ה"בנות" מה יהיה? מה היא תעשה אחרי הלידה. אין בעיה, הן אמרו לי. היא גרה בחדר בדירת שותפים בעיר. שותפיה לדירה יעזרו לה לגדל את התינוק .איש כמובן לא חשב שהיא יכולה לנסוע להוריה, או שהוריה יכולים לבוא אליה. זו הייתה המנטליות האמריקאית. אני, כמובן, לא הסתדרתי איתה.

משהו נוסף שמאד בלט לעיני אז, הייתה החלוקה ברורה בין הרופאים, שכולם היו גברים, חוץ מאחת, לביו ה"בנות". כל עובדות העזר היו בנות. לא היו כלל חברויות בין העובדות השונות, שלא כמו בישראל. רובן הגדול היו רווקות או גרושות. באותה תקופה, לא היה מקובל שנשים נשואות ואימהות לילדים יעבדו. הן חיו בפרוורים, רחוק מכל דבר.

התקופה הזו בארה"ב לא זכורה לי כתקופה טובה. ממש שמחתי לחזור לארץ. לידיעת כל אלה שכל כך מתלהבים לעזוב את ישראל ולהתיישב בחו"ל עכשיו.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****

  עוזרת הבית שלי עוזבת אחרי 25 שנה. התחבקנו, התנשקנו והזלנו דמעות. היא הייתה עוזרת נהדרת, הפכה להיות בת בית ממש. היא מעולם לא נעדרה, הגיעה בזמן, עשתה מה שצריך, עזבה בזמן. אבל עכשיו היא בת 70, בעלה חולה ודורש טיפול. היא עוזבת, זה המצב.

להמשיך לקרוא ←

בשבוע שעבר, נשלחתי על ידי בתי לקנות שורה של מוצרי טקסטיל לבית. כלי מיטה לבן שמשרת בצבא, וזוג שמיכות פיקה להורים. פניתי לחנות כיתן שבקניוננו. מבט ראשון הבהיר לי שהחנות קטנה בתקופה האחרונה. השטח שלה צומצם לעומת זה שהיה פעם. מבט שני הראה לי שלא סתם היא קטנה, מבחר מוצריה הפך להיות דל וחדגוני.

להמשיך לקרוא ←

 כתבתי לכם הרבה על "הדברים הקטנים" בכלכלה. הדברים שלתחושתי אומרים ה-כל, הרבה יותר מהמודלים המתוחכמים כ—אילו. נרחיב את הדיבור עכשיו לדברים הקטנים בכלל. איך, למשל, אני לומדת על מצבה הכללי של המדינה.

להמשיך לקרוא ←

כשהייתי ילדה, לא היו קייטנות. לפחות לא במקום שבו אני גדלתי, רמתיים, שהיום נקראת בשם המפואר הוד השרון. ההורים היו עסוקים, לא היה להם זמן לשטויות כמו לנסוע איתנו לים. אז עזרי, חברי הטוב ואני נסענו לים לבד. שמרנו אחד על השני. למזלנו, המשאית שלקחה את כולנו יצאה מבית שבין שני הבתים שלנו. היינו מטפסים עליה בהתחלה, ועושים את כל הסיבוב הגדול ביישוב לאיסוף כל הדודות, חבילותיהן וצאצאיהן.

להמשיך לקרוא ←

אף פעם לא משעמם לי, חברים. אתמול, למשל, החמסין דחף אותי לבדוק את תחזיות מזג האוויר. ראיתי תחזיות על חמסין – בין 33 ל-36 מעלות. בסוף, נדמה לי שהיו כאן רק 32 מעלות. זה קורה מאז שהתחזית עברה הפרטה. פעם, הייתה פה רק תחזית אחת, זו של השירות המטאורולוגי לישראל. היום, יש אינספור אתרי מזג אוויר.

להמשיך לקרוא ←

טראמפ באחד מנאומיו, דרש מהאיראנים "כניעה ללא תנאי". אילו היה זה כל נשיא אחר, הייתי בטוחה שעוזריו חקרו ובדקו את נפיצות הביטוי הזה. אבל טראמפ הוא טראמפ, הוא בטוח לא חקר ולא בדק. אולי בתת-הכרתו נרשם כי פרנקלין דלאנו רוזוולט השתמש בביטוי כלפי גרמניה הנאצית בינואר 1943. אם זה רוזוולט, טראמפ חשב, הוא ממשפחה טובה. רוזוולט גם קיבל פרס נובל לשלום. ולא חשוב אם זה היה פרנק דלאנו, או קרוב משפחתו תאודור.

להמשיך לקרוא ←

את דעתי על המבצע האמיץ שלנו באיראן, ניסחתי כששמעתי בכיר איראני אומר בחיוך: אנחנו גדולים. מאז, המשפט הזה יושב לי בראש. זה משפט פשוט. זה משפט חכם.

להמשיך לקרוא ←

מדוע את לא כותבת אקטואליה, אני שואלת את עצמי שוב ושוב. אולי משום שאני כבר לא עוקבת במדויק, פרט אחרי פרט, כמו פעם. ושלא תבינו לא נכון, יש לי בהחלט מושג מה קורה עכשיו. אבל לא באותה חדות כמו פעם.

להמשיך לקרוא ←

בנותיי אומרות לי שזו שאלה מאד לא מקובלת עכשיו. אין לי מושג, ואני בכל זאת שואלת מדוע. זה נראה לי פוליטיקלי קורקט אמריקאי מטופש, כי עדה בכל זאת קובעת. ואני יכולה לומר זאת, בתור מי שמשפחתה מעורבת מאד.

להמחשה, בערב ששי, ישבנו אצל בתי הבכורה לארוחה. אני, האשכנזייה, נשואה לבולגרי-ספרדי, שלמשפחת אימו יש מגילת יוחסין כתובה מאז גירוש ספרד. בתי הקטנה הייתה נשואה למרוקאי. יש להם שלושה בנים יפהפיים, כמובן. גם אחייני היה שם, אשכנזי טהור. נשוי לחצי מרוקאית-חצי עיראקית. בנותיהם יפות וחכמות מובן מאליו. בתו הבכורה נשואה לספרדי חצי יווני-חצי תורכי.

על כן אני יכולה לשאול מאיזו עדה אתם, בלי להתבייש. יש לנו חברים לא-מעטים, שמשפחתם עדיין היא אשכנזית טהורה. לי זה אומר הרבה. אני זוכרת את הוריי, ואת יחסם לנישואי תערובת. בעלי הספרדי איכשהו נסבל, כי הוא אהב את הגפילטע פיש של אמי. אני, אגב, לא נוגעת בגפילטע פיש היום. אני מבשלת בהשפעה בולגרית עמוקה.

אני זוכרת את ההסתכלות על עדות, בילדותי. התפישה הייתה שהאשכנזים הפולנים-רוסים הם המנצחים. היום, ברור לי שזה לגמרי מופרך. אני חושבת גם, שאני מבינה מהיכן זה בא. הם היו העליות הגדולות הראשונות. הם, ללא ספק, הקימו את המדינה ועיצבו את דמותה. לזכותם, אפשר ליחס את ההסתדרות, את קופות החולים, ואת קופות הפנסיה. על כן, זה אולי מזל שהם באו הראשונים.

ומצד שני, בואו נראה מהיכן הם הגיעו. אמי הגיעה מעיר יחסית גדולה – ביאלסטוק בפולין. זו הייתה עיר עשירה למדיי, עם רוב יהודי. משפחת אמי חייתה בעיירה ליד העיר. שם, לסבי היה מפעל טקסטיל, ש'ניצל את הפועלות הגויות', על פי בנו הבונדיסט. אמי, מאז בית הספר התיכון חייתה אצל דודתה בעיר, שהייתה עשירה וחשוכת ילדים. היא פינקה את אמי מאד. אמי למדה גם בסמינרי יהודי למורים.

אבי, לעומתה, הגיע מעיירה קטנה וענייה באוקראינה. בית משפחתו נשרף על ידי הצבא האוסטרי ב-1915. בנעוריו, הוא ברח מהבית לאודסה. שם למד בבית הספר התיכון היהודי שבו לימדו ביאליק ורבניצקי. לאבי הייתה השכלה של סמינר למורים בלבד. אבי בהחלט היה אדם תרבותי, שקרא הרבה, אך השכלה אקדמית פורמלית לא הייתה לו. כמוהו, רוב בני דורו שהגיעו ממזרח אירופה. אולי משום כך הם התנשאו על אלה שהגיעו ממדינות הבלקן והמזרח.

היום, ברור למשל, שהעיראקים היו משכילים לא פחות מהם. גם החאלבים, היוונים, הלבנונים, ועוד רבים אחרים. אני זוכרת את ההתנשאות על כל אלה, בילדותי. נדמה לי שעכשיו זה נגמר. ובכל זאת, אני חושבת שלכל עדה יש את התכונות שלה. אני לא רואה שום סיבה למחוק את האפיון המעניין הזה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****