אחד ממכריי הצעירים, איש בן 60 פלוס, פוטר בימים האחרונים ממקום עבודתו. הוא פוטר מעכשיו לעכשיו, בלי שום אזהרה מראש. האיש ניסה להבין מדוע הוא מפוטר. היה לו טוב במקום העבודה הזה. הוא הלך לשם כל בוקר בשמחה, הוא השקיע שם את כל כוחו. אבל הוא לא קיבל תשובה. יומיים קודם לכן הוא ראה פתאום הודעה על שימוע במייל שלו. הוא חטף הלם. השימוע נערך על ידי המנכ"ל והבוס הישיר שלו. המנכ"ל אמר שהוא ייתן לו המלצות טובות.
מוזר, נכון? טוב, אם אתם צעירים, אתם בטח מחייכים, כי זה מה שאתם רואים כל יום. הוא ביקש תקופת ניסיון, הוא כמובן לא קיבל. הבוס שלו הוא בוס חדש. הוא לא אהב משהו בו. אולי הגיל. אז מה, ככה מפטרים? מעכשיו לעכשיו? לא מבזבזים אפילו רגע? בעיניי זה מרושע ואלים. בעיניי, זה קודם כל טיפשי.
עבדתי במשרד התעשייה והמסחר במשך 15 שנה. עבדו איתי אנשים שונים. היו כאלה שעבדו מהבוקר עד הערב. היו כאלה שלא עשו שום דבר. מולי, בפינת המסדרון, היו שניים כאלה שלא עשו כלום. זה קשור להיסטוריה של המשרד. כשהוקם המטה לסחר חוץ, חיפשו דוברי שפות. האנשים הזמינים ביותר היו בוגרי אליאנס, שידעו היטב אנגלית וצרפתית. לא הייתה להם השכלה מעבר לתיכונית. אבל הם היו אינטליגנטים, ותרמו ככל שיכלו.
שניים כאלה, כאמור, עבדו ממש מולי. האחד, היה אלמן עם ילדים. הוא כבר לא עשה כלום. בבוקר, הוא הגיע לעבודה עם שני סלים. מאוחר יותר, הוא הלך למחנה יהודה, וחזר עם סלים מלאים. איש לא אמר לו מילה. השני, היה רווק הומוסקסואל, שחי במרכז העיר עם אימו. הוא עוד ארגן כנס כלשהו פעם בשנה, ותמיד דאג לי לכרטיסים. בימיו הטובים, הוא היה בכיר, הגיע להיות עוזר למנכ"ל. ואז, לאט-לאט נדחק החוצה. כל בוקר, הוא ישב בפרלמנט של בטלנים. עד שבוקר אחד, הוא לא הופיע. כן, הוא התאבד כי אמרו לו שהוא מפוטר.
הסיפורים האלה קרו כשהליכוד עלה לשלטון. הם באו "לייעל את הממשלה". ואז, בוקר אחד הייתי צריכה להיפגש עם מישהו ממחלקת כוח אדם. הוא לא הופיע, ובדיעבד התנצל, וביקש לא לקיים את הפגישה באותו יום. הוא ישב בישיבת הפיטורים הראשונה. הודיעו לאנשים, והם פרצו בבכי. הוא היה המום. הוא לא היה מסוגל לעבוד אחרי זה. כן, נכון, הם לא היו העובדים הכי מועילים. אבל הם לא סיפרו לקרוביהם מילה.
טוב, אז פיטרו אחוז מסוים מעובדי המשרד. התייעלו כביכול. האם הוא נהיה משפיע יותר? נהפוך הוא. הוא איבד את מעמדו לחלוטין. לא נעים לי לומר, אני חושבת שזה קשור. גם אלה שכ-אילו לא עשו שום דבר, תרמו למידע הכללי. וכך כשמישהו היה צריך מידע על התעשייה, אז צ'ופצ'יק ועוד צ'ופצ'יק, הוא קיבל מידע מלא ושלם. כן, הקומפלקס הזה של אנשים שעובדים, ואנשים שכ-אילו לא עובדים. תרם משהו. בלעדיו, המשרד נהיה אפס-מאופס. מי יודע היום מה עושים במשרד התעשייה והמסחר.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
סיפור עצוב. ניתוח מדויק.
"יעילות" – נדמה לי שזה מושג כל כך יסודי בהבניית התודעה שלנו לפי צרכי המשטר. משטר במובן העמוק של המילה, לא רק שלטון כזה או אחר. הרי אף אחד לא מערער או מטיל ספק בערך החיובי של "יעילות", כולם רוצים יעילות כל הזמן. ואם אף אחד לא מערער, זה סימן מחשיד…
הפרטים הקטנים של הסיפור שסיפרת ממחישים את הנזק, וגם את הרוע, הגלומים בחתירה חסרת עכבות ל "יעילות". לקחו רעיון מעולם ההנדסה והטכנולוגיה, והחילו אותו על אנשים. נכון יותר – מחילים אותו, יום יום, שעה שעה, על המוני בני ובנות אנוש.
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי,
תודה, אוהבת את מה שאתה כותב.
אהבתיאהבתי
מצד שני, בסופו של דבר יש מי שמשלם על כך שישנם עובדים שלא עובדים. המשכורות של עובדי המדינה בסופו של דבר ממומנת על ידי המיסים של משלמי המיסים, והתקציב מוגבל – ויש כל כך הרבה דברים שיש צורך לממן ממנו.
אני לא חלילה תומכת בפיטורים במיוחד לא של אבא אלמן לילדים, אלא בהחלט אולי לעזור לאותם אנשים ללא תעסוקה לעבור הכשרות מקצועיות שיאפשרו להם לבצע משימות בסיסיות שאולי יקלו על אלו שעובדים מהבוקר עד הערב.
מעבר לזה, קביעות וועדים בחברות כיום הם גופים שמעניקים חסינות לעובדים הותיקים שבחברות שיש בהן את הועדים והקביעות – אבל עובדים חדשים מגויסים כעובדי קבלן, והם אלו שמפוטרים כשיש קיצוצים מצד ההנהלה, וזה אחרי שהם עובדים מלכתחילה בתנאים הרבה פחות טובים. לא פעם (למרות שיש חקיקה בנושא) הם לא מתקבלים כעובדים קבועים, ופשוט מפוטרים בדיוק לפני שהחברה אמורה לקלוט אותם כקבועים. במקרים מסוימים מחליפים אותם בעובד קבלן אחר שגם הוא ייזרק בדיוק לפני שהוא אמור לקבל קביעות – ולפעמים נוצר מצב שפשוט מגייסים את אותו העובד פשוט על חוזה חדש.
אהבתיאהבתי
adiad,
תיארת בדיוק את המורכבות שבשכירה ופיטורים. אז לפעמים עדיף להרפות, להבין שאי שאפשר להיות הכי יעילים. וככה זה.
אהבתיLiked by 1 person
לפטר אדם בן 60 זה הרוע בהתגלמותו. אין חוק להגנה על עובדים? אין חוק לשיוויון הזדמנויות? אדם בן 60 שמפוטר, מבחינתו זו פרישה מאוד מוקדמת לפנסיה כפויה. הסיכוי שהוא ימצא משרה חדשה שואף לאפס.
האם חוקי לפטר אדם בעל ותק של עשרות שנים בהתראה של יומיים? מעולם לא צברתי וותק בארץ אבל ידוע לי שבאוסטריה חייבים לתת התראה של חודש לעובד לא ותיק, וטווח העזיבה עולה בהתאם לוותק. במשך הזמן הזה, העובד לא מחוייב להגיע תדיר לעבודה, וזאת כדי לאפשר לו פנאי לחיפוש משרה אחרת. לפטר אדם מבוגר זה פשוט מאוד לא חוקי (diskriminierende Kündigung).
אבל אולי אין חוק "יעיל" (אם כבר המושג הוזכר כמה וכמה פעמים בפוסט) להגנה על עובדים?
אהבתיאהבתי
Cateded Ur,
נראה לי שאין חוק 'יעיל' לפיטורי עובדים. האיש במקרה הזה לא היה וותיק. אבל אולי הכי הוגן והכי יעיל זה להרפות.
אהבתיאהבתי
Cateded Ur – ההתראה של היומיים היא לא לפיטורים אלא לשימוע. זה בעצם מפגש שבו מדברים על מה הביל לפיטורים ומאפשרים לעובד להגן על עצמו. את הטיעונים הוא לרוב מקבל מראש ואמורים לתת לו כמה ימים להתארגן, כולל התייעצות עם עורך דין, שיכול גם ללוות את העובד לשימוע עצמו.
אם העובד לא הצליח לשכנע בשימוע את החברה לשמר אותו כעובד – הוא מקבל התראה של חודש מראש לפיטורים, ככל עד הוא עד לפחות שנה בחברה (פחות משנה – תקופת ההתראה המוקדמת קצרה יותר). כלומר הפיטורים עצמם לא קורים מהיום למחר, אבל הזימון לשימוע כן.
אהבתיאהבתי
תמר, אני מסכימה על הצורך להשאר הומאניים בנושא הפיטורים, במיוחד כשמדובר על מישהו שברור שלא יוכל להסתדר ללא העבודה.
עד כמה שזה נשמע מוזר, לא פעם ראיתי דווקא בהייטק התחשבות כזו בעובדים עם מגבלות. לעיתים ממש עשו כל מה שאפשר כדי למנוע פיטורים, ובמקרים אחרים העובדים נשארו ככל עוד היתה אפשרות להעסיק אותם בכל צורה שהיא – תוך ניסיון לעזור להם למצוא את התפקיד הבא.
אהבתיאהבתי
adiad,
זה לא המקרה שאני מכירה. האיש פוטר מעכשיו לעכשיו, ללא שום התחשבות.
אהבתיLiked by 1 person
בדיוק היה לי ״דיון״ מעניין על הנושא הזה בקונטקסט קצת אחר מול אחת מהבינות המלאכותיות, בהקשר של ההבדלים בין מזרח למערב גרמניה בזמנו.
וחברה שיש בה אידאולוגיה סוציאליסטית עם קביעות ודאגה לאזרח הקטן – תהיה כזו שכנראה אף אחד לא יהיה מובטל, אף אחד לא יהיה רעב, ויסופקו לכל אזרח הצרכים הבסיסיים ביותר שלהם (מקום מגורים, טיפול רפואי בסיסי). אבל זה תמיד יישאר ברמה המאוד בסיסית, אלא אם אתה חלק מה״אליטות״ של השלטון.
מצד שני, מעבר למודל שבו אפשר לפטר אנשים והקביעות מתבססת על יכולות ועבודה קשה (לפחות בתיאוריה) מאפשרת לאנשים שמוכנים לעבוד קשה לשפר את רמת החיים שלהם מעבר לבסיס של הבסיס. כלומר לא לאכול רק גבינה לבנה תוצרת תנובה, אלא מידי פעם גם גבינת רוקפור.
השאלה היא על מה אנשים מעדיפים לוותר.
אהבתיאהבתי
adiad זה מקרה קיצוני א' מול מקרה קיצוני ב'. קיצוניות הן תמיד לא טובות. יש המון באמצע.
אהבתיLiked by 1 person
מתן קביעות שאחריה אי אפשר לפטר גם אם האדם לא עושה כלום במשרד היא גם מקרה מאוד קיצוני. במצב אידאלי, המפעל / חברה והועד אמורים לפעול יחד בצורה הרמונית כדי לאפשר למפעל (או החברה) לעבוד בצורה יעילה גם לטובת העובדים עצמם כדי לאפשר להם מקום עבודה יציב.
אהבתיאהבתי
adiad,
אני עדיין מאמינה בקביעות, ולא משנה מה. אנשים מזדקנים, עוד לא חווית את זה.
אהבתיאהבתי