מה הייתי לומדת עכשיו

זה לא שאני לא מרוצה מהכלכלה. הייתי אפילו כלכלנית בסדר, מצליחה למדיי. אבל, בדיעבד, ברור לי שזה לא המקצוע שהכי מתאים לי. הוא דורש המון יחסי ציבור וכוח. שני דברים שאני לא הכי טובה בהם.

ובמיוחד, שבימים ההם, המייל שוביניזם שלט במקצוע. אני חושבת היום על המרצים לכלכלה. אלה שלא הצלחתי לפתוח את הפה על ידם. גדלתי בבית משכיל יותר מרובם. בית מלא ספרים, שגם קראתי רבים מהם. ובכל זאת, סתמתי את הפה על ידם, חשבתי שהם אלוהים.

מי שתרם לתחושה הזו הייתה מזכירת החוג, שכנראה היו לה תסכולים משלה. כשבת נכנסה אליה, היא הייתה מתעלמת, משאירה אותנו לעמוד שעות ולחכות. אל הבנים היא התייחסה בחפץ לב ומיד. זה נראה אידיוטי היום, אבל אז זה ערער את ביטחונן של בנות רבות בחוג. אז, הנה, שטויות, זה מה שקובע לנו את החיים.

וכמובן שגם במשרד התעשייה והמסחר לא הקלו עלינו. היינו מעט בנות. השתיקו אותנו רוב הזמן. עשינו עבודה כמובן. עשינו אפילו עבודה מצוינת. אבל קשה לי לשכוח את הימים שבהם הבוס שלי היה מוסיף את שמו לכל מסמך שכתבתי. הוא היה עושה את זה לגבר? תשכחו מזה.

על כן, אני חושבת עכשיו שאולי היה לי מתאים יותר ללמוד ספרות. קראתי תמיד המון, וגם היה לי מה לומר על מה שקראתי. אני יכולה לכתוב על הספרים הטובים, אפילו כרגע אני זוכרת. ואז עולה לי לראש מה שעשו ללאה גולדברג. היא, ללא ספק, הייתה המוכשרת והמשכילה מכולם. אבל, נתן זך לא אהב אותה. תגידו לי, מי זה נתן זך? מישהו קורא אותו עכשיו? אבל בזמנו הייתה לו עמדת כוח.

אז הכל כנראה מתחיל ונגמר בכוח. לא חשוב באיזה מקצוע אתה עוסק. כוח מסוג מסוים, כוח של שדה הקרב. היכולת הזו להילחם ולאבד רגל. אני נזכרת בבוס מסוים שהיה לי. בוס שהתקדם יפה בשדרת הכלכלה. הוא לא היה הכלכלן הכי טוב. הוא היה ידוע כ'לא נחמד'. כאחד שגונב רעיונות והצעות מאחרים. אבל הוא הצליח, וזה מבחינה מסויימת העיקר.

אני נזכרת בעוד מצליחן אחד. מישהו קצת צעיר ממני, שלמד איתי לתואר שני. אני זוכרת באיזו הערצה הסתכלתי עליו, כשבא יום אחד להרצות אצלנו במשרד. ומה, הוא הציג רעיונות ייחודיים? היה לו עומק? לא, ממש לא. אבל הוא בא, רץ לבמה, והתחיל ישר לדבר בלי להסס לרגע. זו תכונה של גברים, של קצינים בשדה הקרב.

אז מה הייתי לומדת עכשיו? הייתי לומדת ספרות, בכל זאת. הייתי נהנית מהקריאה. בכלכלה, לעתים קרובות לא הבנתי מה המאמרים המתמטיים האלה רוצים. בספרות יפה, יש יצירות שעד היום אין לי עליהן מילה רעה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

6 מחשבות על “מה הייתי לומדת עכשיו

  1. תמונת הפרופיל של adiadadiad

    רובנו בוחרים מקצוע בגיל צעיר כשאנחנו לא בהכרח מבינים את ההבדל בין הלימודים האקדמיים שמעניינים, לעומת המציאות ה=של המקצוע עצמו בשטח.

    מצד שני, מה בדיוק אפשר לעשות עם תואר בספרות? להפוך אולי למורה לספרות?

    יש לי בת דודה שלמדה בהתלהבות קולנוע ואפילו עברה לכמה שנים לתל אביב כדי להשתלב בתעשייה, ללא הצלחה. היא כמובן לא דיברה על הכשלון, אבל חזרה עם הזנב בין הרגליים למושב של ההורים ליד עפולה, והפכה להיות מורה. עד היום, עשרים שנה אחר כך, היא מדברת הרבה על איך היא נהנית מהתפקיד שלה כי היא יכולה להפיק סרטים בעצמה ויש לה ״חופש יצירתי״ שלא היה לה בתעשיה. עצם העובדה שאין לה חשיפה לחופש היצירתי הזה לא ממש עולה בנאומים האלו שלה…

    אהבתי

  2. תמונת הפרופיל של Cateded UrCateded Ur

    "אז מה הייתי לומדת עכשיו? הייתי לומדת ספרות"

    למה להגיד "הייתי"? את לגמרי יכולה להרשם לתואר או אפילו רק להכנס לקורסים, לראות אם בא לך להכנס לזה. אני בטוחה שכמו שאת כלכלנית יוצאת מין הכלל, גם בספרות את תבלטי מעל הרוב.

    זה מזכיר לי שכשהייתי סטודנטית לתואר שני, היה סטודנט מבוגר (מעל 80 לדעתי) שפשוט היה כמה וכמה רמות מעל כולנו.

    אהבתי

כתיבת תגובה