השיחה הזו התנהלה ביני לבין נכדי, כשהתקרבנו לטבריה מצפון. הוא נהג, אני ישבתי לידו. זה איזור שדווקא מצטיין בווילות מפוארות. אבל מולנו ראינו את העיר טבריה. אולי לא ראינו ממש, אנחנו מספיק מכירים אותה כדי לדמיין. על כן הנכד שלי, בן העשרים וארבע, שאל אותי אם אני חושבת שאפשר לשלוף את טבריה מהבוץ. לא רק אנחנו, את זה כל הנופשים הקבועים בה רוצים.
המלון הקבוע שלנו נמצא סמוך מאד לחוף הכינרת. יורדים ממנו לטיילת המפורסמת. זו שלפני ששים שנה ישבנו בה במסעדה עם חברים ואכלנו דגים מלאים בחול. לא היו לנו טענות. שטויות הדגים, שטויות סלט הכרוב שליווה אותם. זו רק חברה שלנו שהתלוננה על החול. אנחנו, בכל זאת, באנו כל שנה לסביבת טבריה. ואז גם לא החמצנו את חוויית האכילה על שפת הכינרת.
כמונו, בכל פעם ישבו שם מאות אנשים שאת חלקם היכרנו. אהבנו את טבריה. היא הייתה מזרחית, אבל לא מזרחית כמו ירושלים. היא הייתה מזרחית ומשהו אחר. ועכשיו, טבריה היא נוראה. היא מזרחית במובן הרע של המילה. היא מלוכלכת, היא מוזנחת, היא ענייה בקיצוניות. המסעדה של פעם, בפינת הטיילת, כבר שנים סגורה. כלום לא נפתח במקומה. מספר פעמים נתקענו שם בבלאגן הנורא שעל הטיילת. אלפי טבריינים חרדים עניים, עם ילדיהם, מצטופפים שם ומקשיבים לזמר או זמרת כלשהם. הפעם, אפילו זה לא. לא ירדנו לטיילת, לא היה לנו כוח.
על כן נכדי שאל אותי, איך שולפים את טבריה מהבוץ. האם עיריית טבריה יכולה לעשות זאת? אבל זו עירייה של טבריינים, חרדים עניים שלא מבינים שום דבר. לא, אמרתי לו, מניסיוני ככלכלנית במשרד שעסק בערי פיתוח. עיריית טבריה, בעצמה, לא תעשה את זה. היא לא רוצה, היא לא יודעת איך.
מי שצריך להתערב זו הממשלה. היא חייבת ליזום תוכנית שתמשוך לטבריה אוכלוסייה טובה יותר. איך עושים זאת? מגדירים קבוצה שעשויה להועיל לעיר. נגיד אנשי חינוך או אנשי צבא, רופאים או עובדי מדינה באזור הצפון. מעניקים לקבוצה זו הטבות ניכרות בדיור. כך מושכים לעיר אוכלוסייה חיובית, אוכלוסייה שתשנה את פניה.
ואחרי שזה יקרה, ואפילו יצליח, האם יגידו לנו תודה? לא, הצחקתם, אף פעם לא אומרים תודה על יזמה ממשלתית. עשרים שנה אחר כך, יערכו מחקרים ויכתבו מאמרים על בזבוז כספי הציבור, על אפליה בחלוקת המשאבים. אבל אם זה יעבוד, וטבריה תחזור להיות העיר היפה שעל שפת הכינרת, למי אכפת מהשטויות שייכתבו. אנחנו נדע ששלפנו את טבריה מהבוץ.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
אני שואלת את עצמי עד כמה ״משיכה״ כזו באמת יכולה לעזור.
אני מסתכלת למשל על האוניברסיטה בבאר שבע – שמשכה ״כוח אדם איכותי״ כמו מרצים וסטודנטים לעיר. אבל המרצים חיים ביישובים היוקרתיים מחוץ לעיר עצמה (כמו למשל עומר), והסטודנטים חוזרים למרכז אחרי התואר כי שם יש עבודות.
אני חושבת שהקושי בטבריה ספציפית הוא לא העוני אלא החרדיות – וזו סביבה שקשה יהיה לשלב בה אוכלוסיות לא חרדיות. אלא אם את מדברת על מצב שבו תהיה הפרדה בין שכונות חרדיות לשכונות שהן לא כאלו, ואז בעצם תהפכי רק חלקים מסוימים מהעיר ל״מוצלחים״ ובסוף תגיעי למצב שאלו יהיו בשטח שתי ערים נפרדות לחלוטין שאחת סוחבת על גבה את השניה.
אהבתיאהבתי
adiad,
מקבלת חלקית את מה שאת אומרת, ובכל זאת, חייבים לנסות. חבל לראות את טבריה ככה.
אהבתיאהבתי