לפני מספר ימים, נזכרתי פתאום בכנס כלכלי שהשתתפתי בו בבניין קפלן שבגבעת רם, לפני כמעט 60 שנה. האולם הגדול של קפלן היה מלא. ישבתי בשורה האחרונה, ואישי, נעבעך, נאלץ לחבק אותי על מנת שלא יישענו עליי. כמה מרצים לכלכלה, וברונו בראשם, דיברו וביקרו את מדיניות פנחס ספיר.
היום אני כמובן חושבת שספיר היה גאון. הוא הקים את התעשייה בישראל. וזאת, כמובן, מפני שהוא לא למד כלכלה. אני זוכרת כמה היינו גאים בפולגת-בגיר – מפעל טקסטיל בקריית גת. ספיר הקים אותו בערמה, כשאסף את היזם, ישראל פולק בחמש לפנות בוקר ממלונו בתל אביב. בכבישים הריקים, הם דהרו לקריית גת בחצי שעה.
אני בטוחה שלו ספיר היה חי היום, הוא היה יוצא בקול גדול נגד מכירת המפעלים לזרים. זה נורא בעיניי שכמה ממפעליה המפוארים של ישראל נמכרו לאמריקאים, ובמיוחד לסינים. ספיר כמובן לא הבין כלכלה. הוא רצה שהמפעלים יהיו ישראליים. ספיר לעולם לא היה מוכר את תנובה לסינים. הוא לא היה מעלה על דעתו את מכירת מפעלי סטף וורטהיימר בתפן לחברה אמריקאית.
ספיר היה דואג לשער החליפין. הוא מעולם לא למד כלכלה, לא ישב עם בנק ישראל, ולא 'הבין' שאנחנו נמצאים בעידן הפוסט- תעשייתי. כן, אני בוכה על הכלכלה. אהבתי את מפעלי אלד, דורינא, גוטקס ובגד עור. הייתי ממש גאה כשפגשתי אותם בחזית חנויות הכל-בו היוקרתיות בעולם. אני חושבת שברונו כן הבין את זה בשלב כלשהו. דיברתי אתו פעם, וקלטתי שהוא חושש להתעמת עם 'חכמי' בנק ישראל. אותם חכמים, יחד עם חכמי האוצר, הרסו את תעשיית המדינה. אי אפשר היה לדבר איתם, הם ידעו הכל. תאמינו לי.
ועכשיו, אחרי שהם ניצחו, אני שואלת: לאן נעלמה הכלכלה? נדמה לי שאין כבר כנסים כאלה; אני, למשל, לא זוכרת שם של איש אחד באקדמיה בכלכלה היום. טוב, אז אני זקנה וסנילית, ברור, אבל נדמה לי שאיש לא זוכר שם של איש אקדמיה אחד בכלכלה. נדמה לי שהם לא הבינו משהו אחד פשוט: מהות הכלכלה היא להיות בדיון מתמיד, באי הסכמה. הם רצו להיות הכי צודקים, והם ניצחו. כתוצאה, הם לא קיימים ולא משנים דבר לאף אחד.
ואולי אחלוק אתכם זיכרון אחד: כשהוצאתי את ספרי, ב-2008, חבר'ה צעירים שלמדו כלכלה רצו להפגיש אותי לדיון עם מרצה ימני שהיה אז פעיל. עומר מואב, נזכרתי בשמו לאחר מאמץ. הוא סירב. לא נעלבתי, צחקתי. היכרתי את היהירות המטופשת שלהם. לא התכוונתי לדבר אתו כלכלה. מה זו כלכלה? התכוונתי רק לומר שגדלתי בבית מפא"יניקי, על כן אני שמאלנית. אבל לאיש הלא-חכם היה חשוב לא לשבת עם אישה ושמאלנית. מעניין לקרוא את מאמרו של אייל וינטר, פרופסור לכלכלה, ב-9 למאי 2022, בגלובס. הוא בדיוק אומר את הדברים האלה. הם לא מצליחים לגייס מרצים לחוג. וינטר, להסביר לך מדוע? משום שאתם מתמקדים במתמטיקה ובתורת המשחקים. זה, למרבה הצער, לא כלכלה.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
אולי הבנתי אותך לא נכון אבל בהחלט מתקיים כל שנה כנס של האגודה הישראלית לכלכלה. הכנס תמיד מערב אקדמאים, כלכלנים מהממשלה ומבנק ישראל ונראה לי שגם מהתעשייה.
אהבתיאהבתי
Cateded Ur
הבנת אותי לא נכון. הכנס הזה משנה משהו למישהו?
אהבתיLiked by 1 person
האמת היא שאין לי מושג. אני מתרחקת מהאנשים האלה כמו מאש
אהבתיאהבתי
Cateded Ur,
לי יש מושג. הוא לא מזיז לאף אחד.
אהבתיאהבתי
המאמר של וינטר –
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001411253
אגב הפרופ' מואב – החליף עורו בשנתיים האחרונות, ונשמע הרבה פחות ימני… משהו נדיר, אבל קורה. נעשה מרכז יותר מאשר משהו אחר, וזה כבר טוב
כמו שציינתי כאן בעבר, חסר לי איזשהו חוקר או מכון, שיעסקו בבעיות של המדינה ויפרטו אותן, ואח"כ יציעו פתרונות. כל עוד אין רשימה כזו, אין ידיעה.
פרופ' גוטווין מאוניב' חיפה (מהסידרה 'מגש הכסף'; יש ביוטיוב) הזכיר בסידרה כמה בעיות, אבל אין לו שום דבר כתוב ספציפי על זה. עדיין…
'מכון שורש' ו'מכון טאוב' עושים עבודה סבירה באיתור בעיות, אבל גם הם לא ערכו עדיין רשימה כוללת.
אהבתיאהבתי
= בעיות כלכליות כמובן; יש עוד שלל אחרות… אבל הכלכלה היא לדעתי בסיס של הכל, לרבות הפוליטיקה המקומית (הפער בין התוצרת של חקלאי ערבי לחקלאי יהודי, שהתקיים כבר לפני מאה שנה, הוא אולי שורש הסיכסוך היהודי-פלשתיני).
אהבתיאהבתי
ywelis,
היות והדברים האלה היו בעבר, אני יכולה לומר, זה לא מכון אחד ורשימה אחת, זה אוסף משרדי ממשלה שממפים כל יום את הבעיות, ומנסחים בהדרגה את התשובות. זה מה שהיה, ונהרס באופן שיטתי. נקווה שזה יחזור.
אהבתיאהבתי
היום נראה לי שאף אחד בכנסת לא מתעניין בבעיות; השילטון וודאי שלא, כי זה משליך על ביבי; האופוזיציה – רק אם זה קשור לביבי ויכול לשמש נגדו…
אהבתיאהבתי
שלום תמר.
עומר מואב הוא עדיין פעיל ומאוד דומיננטי בתחום.
צר לי שלא נפגשתם. קשה לי לקרוא כל פעם את הגעגועים שלך לכלכלת ייצור. געגועים לאותה כלכלה שהייתה כאן לפני שנות ה90. זו בדיוק אותה כלכלה של צמיחה נמוכה, תוצר לנפש נמוך, רמת חיים נמוכה ועוד שלל פרמטרים אחרים שמראים שהמשק היה במצב הרבה יותר גרוע לפני פתיחת המשק לייבוא וייצוא בשנות ה90.
אהבתיאהבתי
ywelis,
אכן כן.
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי,
הגעגועים שלי לכלכלת ייצור משקפים את זה שאני זקנה סנטימנטלית. סנטימנטלית, אבל עוד לא לגמרי מטומטמת. ואתה כמובן לא מדייק כאן. המשק לא נפתח ליבוא בשנות ה-90. הוא נפתח הרבה לפני כן, אבל בזהירות ובחכמה. הפתיחה בשנות ה-90 הייתה לא זהירה ולא נכונה. אין לי כוח להתחיל כל פעם עם הפזמון. המפעלים שציינתי היו מפעלי יוקרה, כלומר מפעלים עם ערך מוסף גבוה ותנאי עבודה הוגנים. הם נהרסו כתוצאה מטמטום ואי-הבנה. וכן, מה לעשות, בנק ישראל לא יודע ה-כל. בעניין החשיפה טוב היה אם היו מתייעצים עם משרד התעשייה והמסחר.
אהבתיאהבתי
אולי הכלכלה היתה פשוטה יותר אז, אבל היה זול יותר לחיות כאן… 'תנובה' לא היתה בידי חברת השקעות זרה; הטייקונים עדיין היו מועטים (מס' המיליארדרים גדל פי עשר בשני העשורים האחרונים) והריכוזיות במשק עדיין מוגבלת – היו יותר יצרנים קטנים ועל כן גם יותר תחרות.
היבוא כיום עדיין מלא חסמים, והייצור החקלאי עדיין לפי מכסות ולא מראה שום נסיון להוריד עלויות (גם כאשר החקלאים מוכרים ישירות לצרכנים, הם מוכרים במחירי רשתות המזון… מצער).
אהבתיאהבתי
ywelis,
אהבתיLiked by 1 person
את לא יכולה לכתוב שאת זקנה וסנילית, כי למדנו באותה כיתה.
אהבתיאהבתי
משתמש אנונימי,
טוב, ברור שאתה לגמרי צודק. רק ספר לי בסוד מי אתה.
אהבתיאהבתי