איך אני יודעת שהתחיל הסתיו? לא מהעיתון, לא ממאמרים חשובים. אני מסתכלת על ארבעת העציצים, התלויים אצלנו על העצים. העציץ הקרוב ביותר לכניסה, זה שממש מתחת לכליל החורש המצל, נמצא עכשיו בפריחה המלאה שלו. הכי פורחים הם הגרניום הנשפך הלבן והגרניום הצהוב. אחריהם – הסגולים, והאדומים-בורדו בסוף. משם, אני עוברת לשלושת העציצים התלויים על עץ הזית. פה, המצב היה עגום עד לאחרונה. תיקון ראשון, פריחה די מלאה בעציץ המוצל יחסית שמקדימה. אחריו, פריחה בעוד עציץ מוצל למדיי. האחרון, העציץ שהכי חשוף לשמש. הצבעים, כאן, אגב הם בעיקר הסגולים והבורדו.

זה אומר שהסתיו התחיל. על כן, כשראיתי הבוקר, יום א', תחזית של 33 מעלות צלסיוס ב'הארץ', לא האמנתי. ונכון, עד עכשיו, 12:15, קריר ונעים, לא מרגישים שיש חמסין בחוץ. באותו אופן, קראתי בעיון את הדיווח על הפסקת תרומתו של המממן הראשי של פורום קהלת, ארתור דנצ'יק. קבוצת המפגינים הקבועה מול ביתו היא קטנה 30-25 איש. לפעמים, הגיעו להפגין רק שלושה אנשים. דנצ'יק הוא גם מבין התורמים הגדולים של המפלגה הרפובליקאית ושל ארגוני מחקר שמרנים בארה"ב. ההפגנות של החבורה נגדו היו קטנות ופרבריות, ונתקלו בלא מעט קשיים, ובכל זאת הן הצליחו. מה שאומר כי קטן זה גדול. קטן זה מצליח.

זו לא הפעם הראשונה שאני חושבת כי קטן הוא המנצח. אני, משום מה, מאמינה תמיד באינדיקציות קטנות. קטן הוא יפה בכל ניתוח כלכלי ובכל ניתוח בכלל. אני פחות מאמינה בסימנים הגדולים. אני רואה כעת את פורום קהלת מתפרק. קשה לי להאמין שהם ימצאו מממן רציני כזה אחר. ואם קהלת מתפרק, הרבה מהבסיס המחקרי כ-אילו והאידיאולוגי של המהפכה מתפוגג. עוד סימן קטן היא מחלתו 'הקטנה' של נתניהו. קטנה אבל מחלישה ומתישה. יחד אתה, התמעטות שיטתית ועקבית במספר המצביעים למפלגות הימין.

מתוך האמונה בקטן, עקבתי אתמול אחרי הפגנת הערבים ושותפיהם בתל אביב. עקבתי והתאכזבתי. שום פוליטיקאי יהודי מהמרכז לא הטריח את עצמו. לא גנץ ולא לפיד. בדקתי גם הבוקר בכל העיתונים, כולל 'הארץ' הצבוע. ההפגנה בקושי נזכרת. ב'דבר', יש לציין, היא קיבלה מקום בולט. תגידו מה זה – עצלות, רשעות או טיפשות? אתם רוצים השתתפות ערבית במחאה, ולא מטריחים את עצמכם להפגנה ערבית מוצדקת מאין כמוה. זה קטן, שעשוי להפוך לענק, אתם לא קולטים?

אז, עכשיו, בקטנה, בואו נחזיק מעמד. אני מאמינה שננצח. לא יודעת איך, למרות שנדמה לי כי נצטרך להתפשר. נדמה לי, שכמו תמיד, אם נתקדם בקטנה, נמצא פתאום את הדרך. אז, כן, אתם יכולים אם בא לכם, לצעוק דמוקרטיה במשך שעות. זה מאחד, אני לא יודעת מה עוד חוץ מזה. מה שחשוב זה להיות ביחד, להתמיד. אם דמוקרטיה שומר עלינו ביחד, אז שיהיה. נהיה ביחד, נלך בקטן ולאט, מתישהו ככה ננצח.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****