ביום ד' שעבר, גיליתי פתאום את ההודעה על מכתב רשום שהסתתרה בתחתית הערימה. מיהרתי לסניף הדואר בקניון, תלשתי מספר, והתייצבתי בסוף התור שגלש אל מחוץ לחדר הזעיר. לפניי היו רשומים תשעה-עשר איש. חיכיתי שלושת-רבעי שעה, וצפיתי מרחוק בפקידים מניפים חבילה צבעונית בכל פעם שניגש לאשנב עוד לקוח. כשהגעתי אני, התברר שהחבילה היא הגדת פסח לילדים. אמרתי לא תודה, כמו שאמרו כל האנשים שעמדו באשנבים לפניי.
אין הבחנה ברורה יותר בין סוציאל-דמוקרטיה למה שמחוצה לה מאשר גודלה של הממשלה. סוציאל-דמוקרטיה מאופיינת ב"ממשלה גדולה" – ממשלה בעלת שיעור הוצאה גבוה בתוצר. ניאו-ליברליזם מאופיין ב"ממשלה קטנה" – ממשלה בעלת שיעור הוצאה נמוך בתוצר. משמעותו של שיעור ההוצאה בתוצר חורגת מתרומת הממשלה לשירותים הציבוריים. הוא מסמן גם את מעורבות הממשלה בתכנון, בניתוח, ברגולציה ובניהול הכלכלי בכלל.
כולם מסכימים שצריך לדבר עם הציבור על תקציב הממשלה. השאלה הגדולה היא איך מדברים עם הציבור על תקציב הממשלה. דרך אחת היא זו המוצעת על ידי דובי קננגיסר בעבודה שחורה. קננגיסר קורא למפלגת העבודה להציג תקציב מפורט.
לפני כחצי שנה, ואולי יותר, גילינו פתאום שפקק האמבטיה כבר לא ממלא את תפקידו. לאחר עשר שנות שירות נאמן, הוא נשחק ואינו אוטם את פתח הניקוז. נכנסתי לטמבוריה בקניון וביקשתי פקק אמבטיה רגיל. אין פקק אמבטיה רגיל, אמר לי המוכר. נכון, פעם היו. שם בסל, יש מיליון סוגים של פקקים, תבחרי.
אני זוכרת את עצמי מטפסת במדרגות הבנק. הבנק שבו הוצעה לי משרת הכלכלן הראשי בתחילת שנות ה-90. על הקיר היו תלויים ציורי שמן בתפקיד ציורי שמן. נזכרתי בבדיחה שסיפרו חברים של הוריי: "נובורישית אחת הולכת לצייר, הוא מציע לה ציור שמן. לא, היא אומרת, אני רוצה ציור מרגרינה. מרגרינה יותר נחשב". זה היה בתקופת הצנע של שנות ה-50, כאשר כמה אנשים התעשרו בשוק השחור. זה היה בעידן "כך נבשל", ספר הבישול של ויצ"ו שיצא לאור לראשונה בתש"ח, נדפס במהדורות רבות, והכיל הרבה מרגרינה במרשמיו.
משהו קורה לזיתים הדפוקים ממושיקו. פתאום, הם לא טעימים לי. אני קונה זיתים-סוריים-דפוקים אצל מושיקו כבר עשר שנים. אני מתה על זיתים-סוריים-דפוקים. בגללם חזרתי מארה"ב לארץ, בלי לשקול אפילו את ההישארות שם. בגללם, ובגלל הקפה התורכי.
טקס בדיקת הביצה מעשיר את יומי מזה מספר חודשים. אימצתי אותו בחום לאחר שיחה במפגש חברים של שבת. אחד המשתתפים התלונן על הביצים הנמכרות לנו במרכולים: ביצי ענק, מזוהמות מבחוץ ובעלות מרקם חשוד מבפנים.
כחלון לא יודע איזה תחרות. כחלון לא יכול לדעת מראש איזה תחרות הוא עושה. צירופי החברות הם אינסופיים, התנהגותן היא בלתי צפויה: הן יכולות להתאגד כולן ביחד נגד הציבור, הן יכולות להילחם ביניהן אחת-אחת או בקואליציות מגוונות. כל האפשרויות פתוחות.
חפשו את "פסק זמן" במדד המחירים לצרכן. לא תמצאו אותו בין 1,300 מוצריו ושירותיו. משקלו בסל צריכה רגיל הוא כה זניח, עד שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא טורחת למדוד אותו בנפרד. חלקה של כל הקבוצה שהוא משתייך אליה (קבוצת הממתקים והשוקולד) עומד על כשלוש עשיריות האחוז מסך הוצאתה של משפחה ממוצעת. חלקה של שטראוס מגיע לכמחצית מהמכירות בקבוצת הממתקים, וה"פסק" הוא רק ממתק אחד מני רבים בשטראוס. כך שבאומדן סביר, חלקו של פסק זמן בסל הצריכה הממוצע בישראל אינו עולה על עשירית האחוז.
תוסיפי רק 70 שקל ויש לך משלוח חינם, אמר לי הקופאי הנחמד במרכול. הוא כבר היה אחרי העברת המצרכים בקופה, ובשלב "המלצתו היומית של המומחה".
עידן השוק החופשי 