כמה סימנים ברורים להתנוונות 'מדע' הכלכלה בימים אלה. הזכרנו אותם בשבוע שעבר. ראשית, מילוי תפקיד נגיד הבנק המרכזי בארה"ב ובאיחוד האירופי על ידי עורכי דין, שאינם כלכלנים – כריסטין לגארד וג'רום פאואל. שנית, הגדלה מטורפת של כמות הכסף, ללא מטרה מוגדרת, וללא אמצעי ידוע מראש לכווצה מחדש. שלישית, שתיקתם מנקרת העיניים של הכלכלנים הבכירים, אנשי אקדמיה ביניהם, הם לא אומרים מילה לנוכח כל אלה.
אני חושבת על זה המון בימים אלה. מה נשאר מהכלכלה של פעם, הכלכלה כפי שאני למדתי אותה לפני יותר מחמישים שנה, מה יישאר ממנה בגמר הקורונה. כי הפרקטיקה הכלכלית של ימים אלה היא בהחלט מוזרה במונחים של אותה כלכלה. היא זונחת את יסודותיה, ובראשם, השליטה הממשלתית המושכלת בכמות הכסף. שליטה, שבראש וראשונה אמורה למנוע אינפלציה.
התחלתי לחשוב על זה, בעקבות החסר שגיליתי בסלט חצילים בחנויות המזון. מאז התחלת הקורונה, הפסקתי לקנות את הסלט במעדנייה השכונתית. זו דווקא מעדנייה נקייה, אפילו מבריקה, המכינה את הסלטים בעצמה, ללא חומרים משמרים. היא, ללא ספק, הכי טובה בדרך כלל. אבל, עכשיו, לקנות סלט ממיכל משותף, לא לגמרי אטום נראה לי בעייתי. לכן עברתי לסלטים של החברות הגדולות, עם החומרים המשמרים, בחנויות המזון ההמוניות.
לא סתם לא כתבתי בכותרת אחרי מה. אחרי הקורונה, אחרי המשבר שבו אנו שרויים עכשיו. כי יום אחרי, היום שבו נבין כי 'זה' נגמר, הוא היום שבו נשאף לבהירות, ונגדיר מחדש את המושגים הכלכליים בתחומים הנראים לנו חשובים.
התחלקות ההכנסות להמשיך לקרוא
מי כותב את השורה התחתונה בכלכלה? לכאורה, אין ספק, כפי שאמר שר האוצר, ישראל כץ, השר הוא הקובע. זאת, משום שהוא נבחר בבחירה דמוקרטית על ידי הציבור, ועל כן הוא המייצג מהימן ביותר של הבוחרים. אבל, רגע, מדוע ממנים בכל משרד אוצר – מנכ"ל, ממונה על התקציבים ובכירים אחרים? אולי משום שזו כבר מוסכמה כי השר לא יודע הכל, לא מכיר את שפת הכלכלה, צריך לתרגם בשבילו את רצונותיו למונחי תקציב, ואת מונחי התקציב לרצונות שלו.
אני רואה את זה כל יום, בסיבוב ההליכה השכונתי שלנו. סיבוב של חצי שעה ברחובות שמסביב לבית. אני רואה את זה כל יום, ומוטרדת כל פעם מחדש. זה לא היה ככה בעבר, זה סיפור של השנה הנוכחית. זה לא היה ככה, תגידו לי מה זה אומר.
אולי רק נתון חשוב אחד. ירידה של 28.7% בתמ"ג מנוכה העונתיות, בחישוב שנתי, ברבעון השני של 2020 לעומת קודמו. בעצם, רואים פה עוד דבר חשוב אחד. כל רכיבי התמ"ג יורדים בשיעור דומה, לבד מההוצאה לצריכה ציבורית העולה ב-25.2%. ההשקעות והייצוא יורדים גם הם בשיעור של סביב ה-30%. הצריכה הפרטית, ייבוא הסחורות והשירותים – שניהם נופלים קצת יותר 43% ו-42%.
תרגיל 'הסברה' אופייני של האוצר הקפיץ אותי ממקומי לפני מספר ימים. הוא הופיע במדורה של מירב ארלוזורוב בדה מרקר. אין נתוני אבטלה, נאמר שם, איך אתם רוצים שנעשה מדיניות. "המצב פשוט מייאש", אומר פקיד בכיר בשירות הציבורי, קרי, האוצר. "הוצאנו מיליארדי שקלים במהלך השנים על מדיניות תעסוקה, אנחנו מוציאים עכשיו עשרות מיליארדים – ואין לנו מושג על מה".
"חצבים אצלנו, בטיילת השכונתית, קבוצות חצבים פורחים, אתמול 15 ביולי." כך כתבתי כאן, ב-16 ליולי השנה. בהמשך, העליתי התייחסויות לחצבים בשנים קודמות, אחת מהן מ-27 ליולי 2019. זאת, על רקע חמסין כמו השנה, ואזכור פריחה באותו תאריך מלפני שנתיים (2017). והשנה, שוב, על רקע חמסין של 30 מעלות פלוס-פלוס, פריחת חצבים – 12 יום קודם ל-27 ביולי. אך בטיילת, אצלנו בחצר, החצבים בשנה שעברה לא פרחו כלל. גם השנה, עוד לא רואים אצלם סימני פריחה. בשנים טובות, עולים שם 20 גבעולים ויותר. להמשיך לקרוא
ולא צריך להיות. את הכמיהה למלך קלטתי בשיחה עם נהג מונית. מי עוד ידבר ככה עם פוטין, הוא אמר. ואני בליבי חשבתי, מי, לעזאזל, צריך לדבר עם פוטין. מה, זה טוב שפוטין מעורב כאן בכל פרט? ברור לגמרי, שבשלטון שאני מייחלת אליו, הדיבור עם פוטין לא יהיה קפריזה של ראש ממשלה, אלא נושא לדיון ממשלתי של חודשים.
עידן השוק החופשי 