תגית: אוקראינה

תגידו לי, מאיזו עדה

בנותיי אומרות לי שזו שאלה מאד לא מקובלת עכשיו. אין לי מושג, ואני בכל זאת שואלת מדוע. זה נראה לי פוליטיקלי קורקט אמריקאי מטופש, כי עדה בכל זאת קובעת. ואני יכולה לומר זאת, בתור מי שמשפחתה מעורבת מאד.

להמחשה, בערב ששי, ישבנו אצל בתי הבכורה לארוחה. אני, האשכנזייה, נשואה לבולגרי-ספרדי, שלמשפחת אימו יש מגילת יוחסין כתובה מאז גירוש ספרד. בתי הקטנה הייתה נשואה למרוקאי. יש להם שלושה בנים יפהפיים, כמובן. גם אחייני היה שם, אשכנזי טהור. נשוי לחצי מרוקאית-חצי עיראקית. בנותיהם יפות וחכמות מובן מאליו. בתו הבכורה נשואה לספרדי חצי יווני-חצי תורכי.

על כן אני יכולה לשאול מאיזו עדה אתם, בלי להתבייש. יש לנו חברים לא-מעטים, שמשפחתם עדיין היא אשכנזית טהורה. לי זה אומר הרבה. אני זוכרת את הוריי, ואת יחסם לנישואי תערובת. בעלי הספרדי איכשהו נסבל, כי הוא אהב את הגפילטע פיש של אמי. אני, אגב, לא נוגעת בגפילטע פיש היום. אני מבשלת בהשפעה בולגרית עמוקה.

אני זוכרת את ההסתכלות על עדות, בילדותי. התפישה הייתה שהאשכנזים הפולנים-רוסים הם המנצחים. היום, ברור לי שזה לגמרי מופרך. אני חושבת גם, שאני מבינה מהיכן זה בא. הם היו העליות הגדולות הראשונות. הם, ללא ספק, הקימו את המדינה ועיצבו את דמותה. לזכותם, אפשר ליחס את ההסתדרות, את קופות החולים, ואת קופות הפנסיה. על כן, זה אולי מזל שהם באו הראשונים.

ומצד שני, בואו נראה מהיכן הם הגיעו. אמי הגיעה מעיר יחסית גדולה – ביאלסטוק בפולין. זו הייתה עיר עשירה למדיי, עם רוב יהודי. משפחת אמי חייתה בעיירה ליד העיר. שם, לסבי היה מפעל טקסטיל, ש'ניצל את הפועלות הגויות', על פי בנו הבונדיסט. אמי, מאז בית הספר התיכון חייתה אצל דודתה בעיר, שהייתה עשירה וחשוכת ילדים. היא פינקה את אמי מאד. אמי למדה גם בסמינרי יהודי למורים.

אבי, לעומתה, הגיע מעיירה קטנה וענייה באוקראינה. בית משפחתו נשרף על ידי הצבא האוסטרי ב-1915. בנעוריו, הוא ברח מהבית לאודסה. שם למד בבית הספר התיכון היהודי שבו לימדו ביאליק ורבניצקי. לאבי הייתה השכלה של סמינר למורים בלבד. אבי בהחלט היה אדם תרבותי, שקרא הרבה, אך השכלה אקדמית פורמלית לא הייתה לו. כמוהו, רוב בני דורו שהגיעו ממזרח אירופה. אולי משום כך הם התנשאו על אלה שהגיעו ממדינות הבלקן והמזרח.

היום, ברור למשל, שהעיראקים היו משכילים לא פחות מהם. גם החאלבים, היוונים, הלבנונים, ועוד רבים אחרים. אני זוכרת את ההתנשאות על כל אלה, בילדותי. נדמה לי שעכשיו זה נגמר. ובכל זאת, אני חושבת שלכל עדה יש את התכונות שלה. אני לא רואה שום סיבה למחוק את האפיון המעניין הזה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

בעד ראש ממשלה עיראקי

לא תאמינו, אבל בימים האחרונים אני חושבת על ראש ממשלה חדש לישראל. אני, כמובן, מתה על ראש הממשלה הזה, אבל, בכל זאת משום מה אני חושבת על ראש ממשלה אחר. ולא רק אחר, אלא ראש ממשלה לא אשכנזי. ליתר דיוק, אני חולמת על ראש ממשלה עיראקי. זה כמובן צריך לקרות עכשיו. כי הדור הראשון של העיראקים כבר לא כשיר. ניתן להאמין שהדור השני עדיין שומר על כמה מהמאפיינים הטובים של העדה.

להמשיך לקרוא

הייתה גולה? בקושי סיפרו לנו

אני מנסה לחשוב מה אני יודעת על סבא וסבתא שלי בגולה. למעשה, כמעט אפס, חוץ מהשמות שלהם. אולי קצת יותר על אמו של אבי שהייתה אהובה עליו במיוחד. סבתא זו גם ביקרה כאן, אולי חשבה אפילו להישאר, אבל היה לה קשה מדי. זה היה בזמן שאבי היה מורה בנשר, בשנים 1928-1929. היא הייתה אז בסוף שנות הששים שלה. אבי, הרווק באותה עת, גר בצריף על הכרמל והיה צמחוני. כך שהיא הייתה אמורה כל יום לרדת למרכז נשר, לקנות ירקות טריים, ולטפס לצריף מחדש.

להמשיך לקרוא

שתי התייחסויות לשואה בבית אחד

הוריי נתקלו בנאציזם בשלב מוקדם יחסית. הם אמנם לא נולדו בגרמניה, אבל שהו שם בין 1934 ל-1936. שהו ודי מיהרו לחזור לארץ, כי מיום ליום זה הפך לבלתי נסבל. ואז, בשלב כלשהו, הם הבינו שיש שואה. הבינו, וכל אחד מהם הגיב בדרך משלו.

להמשיך לקרוא

ציונות אלטרנטיבית

אתם, כמוני, בוודאי למדתם את תולדות הציונות מהספרים. אז הרצל כתב ככה, ואחד העם כתב ככה. הורינו קראו את זה, וישר עלו לאונייה שהובילה אותם לארץ. אבל יש גם סיפור אחר, לא פחות אמיתי, ואותו אבי סיפר לי כשכבר היה זקן, ולא עשה חשבון לאף אחד. אבי גדל בעיירה בשם רוז'ישץ', בצפון-מערב אוקראינה, על גבול פולין. הם לא היו עשירים, אבל היה להם בית עם גינה שטופחה באהבה על ידי סבתי. אבי ספג שם את אהבת הטבע שלו, ואת הרצון לעקוב אחר צפצופי הציפורים. ואז הגיעה מלחמת העולם הראשונה, עם החזית על יד אותה עיירה. ביתם של סבי וסבתי נשרף על ידי הצבא האוסטרי ב-1915. מדוע? סתם ככה, בא להם.

להמשיך לקרוא