האם זה רק מקרה – פרוץ המחאה בעקבות ייקור הקוטג'? האם, באמת, "יוקר המחיה" כפי שקוראים לו בתקשורת ובממשלה, זה כל מה שיש שם? או, שנוכחת שם גם אייפקס, חברת השקעות זרה שהשתלטה על חברה מקומית. חברה, שהיא תמצית הגלובליזציה, ועל קיר כיבושיה מתנוסס לראווה פוסטר של ארץ-ישראל-הישנה-והטובה. חברה שעושה כסף מכסף, המנהלת חברה שעושה קוטג' מחלב.
יין, מיץ ענבים, מצות, ו…פיחות כשר לחג. פיחות הקניידלך, כך יקראו לו.
קבלו את השיר החדש בדיון הכלכלי בישראל. קבלו אותו בעקבות צעדי בנק ישראל והאוצר מה-19, 20, ו-27 לינואר. מטעם בנק ישראל, חובה על תושבי ישראל ועל תושבי חוץ לדווח על עסקות ההימור קצרות הטווח שלהם בשוק המטבע ובשוק האג"ח. מטעם הבנק, גם חובת נזילות בשיעור של 10% על התאגידים הבנקאיים בעסקות נגזרי מט"ח של תושבי חוץ. מטעם האוצר, ביטול הפטור ממס (בשיעור של 15%) שניתן עד כה למשקיעי חוץ על רווחים הנובעים מאג"ח ממשלתיות קצרות טווח.
"אל תעשו זאת" זועקת כותרת ה'אקונומיסט' מה-4 לדצמבר 2010. זעקה לא-בריטית בעליל. היא מכוונת לרמיזות, ולהכחשתן המעוררת חשד, על פירוקו הקרוב של האירו. ה'אקונומיסט' אמנם מבין ש"אזרחי אירופה אינם יכולים עוד לחיות תחת עול האירו", אבל הוא בכל זאת טוען את טיעוניו למען השארתו. כאן המקום לומר, כי בריטניה – מכורתו של השבועון היוקרתי – מראש שללה כל אפשרות להסתפח אל המטבע המומלץ.
האיחוד האירופי לא צירפנו לשורותיו. אנחנו דווקא שאפנו להצטרף. בסוף שנות ה-90, הועברה קביעת שער החליפין בישראל מהממשלה לשוק החופשי. מאז, הפכו זניחת השקל ואימוץ האירו לחלומם של מיטב כלכלנינו. ניהול מטבע של אי קטן – בים מטבעות המעצמות והגושים – הוא משימה בלתי אפשרית הם גרסו. מטבע של גוש הינו פחות תנודתי. מטבע של גוש פחות נתון למתקפות ספקולטיביות פרועות. אלא שפקידי האיחוד האירופי שביקרו כאן, הקשיבו בנימוס אירופי להצעות ישראל, והביעו את תקוותם שהיא תמצא את הפיתרון הטוב ביותר בשבילה.
אנשים מחבבים תשובות מוחלטות. לכן גם רוב המודלים בכלכלה מתייחסים לעולם אידיאלי שבו אפשר לענות על כל שאלה באופן חד-משמעי. אך, מה לעשות, העולם האמיתי בדרך כלל רחוק מלהיות אידיאלי. המחשה טובה לכך מתקבלת ממודל הסחר החופשי. כי אם סחר חופשי נפלא כל כך, כפי שמודל היסוד של הכלכלה אוהב לטעון, מדוע הוא נדיר כל כך, או ליתר דיוק, בעצם לא קיים.
תמיד ידענו שטוב להיות גדול בכלכלה. הגדולים הם מממני הארגונים הבינלאומיים. ולכן, למרות מראית העין של דמוקרטיה, מילתם היא הקובעת. כך, גרמניה וצרפת באיחוד האירופי. כך, ארה"ב בכל הארגונים הישנים להסדרת היחסים בין מדינות: קרן המטבע הבינלאומית, ארגון הסחר העולמי, הבנק העולמי.
ככה אנחנו במאה ה-21. תמיד חושבים על הדבר הבא. בתוך אירועי כנס קרן המטבע הבינלאומית בשבוע שעבר, הוכרזה בחירתו של פישר לנגיד המצטיין בעולם על ידי הירחון הפיננסי, יורומאני. הפרס ניתן לו על מנהיגותו בתקופה קשה. פרופ' פישר הוא נגיד הבנק הראשון בעולם שהעלה את הרבית בסבב ההעלאות הנוכחי, ואחד הראשונים שהתערבו בשוק המטבע.
הסיפור מוכר לכולם. הם באים למדינה מפותחת, לפעמים גם ללא מפותחת, וממלאים בהן את המשרות הפנויות. הם נכנסים בהמוניהם למדינה, לוחצים את השכר למטה, מייאשים את העובדים המקומיים וזוכים במשרות המתפנות. הם שולחים את עבודתם הזולה על פני תבל, בדמות סחורה ארוזה, שמחליפה סחורה מקומית וממריצה לסגירת קווי ייצור ופיטורי עובדים. הם מושכים אליהם השקעות הון, מקימים בעזרתן מפעלים בסין, במקום שאותן השקעות יסייעו במיגור האבטלה בארץ מוצאן.
נכדתי הגר חגגה יום-הולדת שתים-עשרה. בת-מצווה? ברור, חייבים לנסוע לפריז. נסענו לפריז: סבא, סבתא, הגר.
עידן השוק החופשי 