שבת לפנות ערב, סיבוב רגלי בטיילת השכונתית. ישר בהתחלה, בקצה הדרומי-מזרחי, נפלה עיני על עמוד החצב הראשון. קטן, סגור, נמוך, נראה כמי שבקע מהאדמה באותו יום. לידו, גיליתי עוד שני עמודים אחים, זה הכל. נזכרתי, שבפייסבוק ב-20 ליולי, חזיתי פריחת חצבים קרובה. אותו יום מעונן ולח, יום אופייני לגאות הנילוס, והנה, החצבים כבר פה.
כבר שנים שאני רוצה לכתוב על ניתוחי הפיריון ה'מתוחכמים' המתפרסמים. רוצה, ומעכבת את עצמי משום-מה. אך מאמר שהוזכר בבלוגו המשובח של אולג קומליק דחף אותי להתחיל. כי זאת יש לדעת, רוב מה שנכתב על פיריון בשנים האחרונות הוא שילוב של בורות ושקר. זאת, מעצם אופן השימוש במושג.
אם אתם מתחת לגיל שישים, בטח מחקתם ישר את ההודעה מבלי להסתכל. ההודעה מקופת החולים על הוזלת הביטוח המשלים מתחילת יולי. אצלנו בכללית, זו הפחתה של שקל עד שלושה שקלים לחודש במושלם זהב, חצי שקל עד עשרה שקלים במושלם פלטינום. זאת, בהמשך להפחתה דומה בשנה שעברה. שיעור ההפחתה אינו זהה בקופות השונות, למרות שהוא מוכתב על ידי משרד הבריאות והממונה על הביטוח במשרד האוצר. מטרתו, היפה לכאורה, היא להסיט פעילות משירותי הבריאות הפרטיים לאלה הציבוריים. כסף קטן כ-אילו, אך בסיכום, הפחתת מאות מיליוני שקלים בשנה מתקציב מערכת הבריאות.
היא אישה, היו"רית היוצאת של קרן המטבע הבינלאומית, והיא אינה כלכלנית כלל. ב-2011, לאחר שמונתה לתפקידה, היא אמרה ככה: "אינני כלכלנית מהשורה הראשונה, אני יכולה להבין כשאנשים מדברים על זה, יש לי מספיק הבנה בשביל זה ולמדתי קצת כלכלה, אבל אני לא כלכלנית סופר-דופר".
בימים האחרונים, זיכרוני מוביל אותי ל'מבוא לכלכלה' של דן פטינקין. לא כתוב בספר מתיי הוא פורסם לראשונה, נראה שבשנות החמישים. כסף וכל מה שקשור אליו, מופיעים שם בפרק ו'. בספר המבוא המעודכן יותר של נחום גרוס מ-1969, מגיעים לכסף וניהולו בפרק ח'. ספר המבוא של אורון-מארק-עופר, מאמצע שנות התשעים, מנגיש את הכסף לקורא החל מפרק 9. כסף וכמותו, כסף וניהולו על ידי המדינה הם מיסודות הכלכלה שהיכרנו עד כה. כסף – צד אחד, הוצאת הממשלה – צד שני. שניהם קובעים את רמת הפעילות ואת רמת המחירים במשק.
כל שנה, בעונה הזו, אנחנו מגיעים לארוחה המשפחתית עם ערימת דובדבנים. השנה, לאחר חורף קר, אין דובדבנים בשתי החנויות שבהן אנחנו קונים. בדקנו ומצאנו שמחירם גבוה מדי, לא הצלחנו להבין את הסיבה.
דובדבנים יקרים? משהו בשרשרת המחשבות שלי נפתח אחרי המפגש המשפחתי. אחד מנכדינו סיפר כי הוא לא ישן כבר 30 שעות. בלילה, הוא מילצר לילה שלם, בבוקר, הוא העמיס משאית ב'צופים'. סיפור המלצרות בחתונה נשמע מוזר. זה היה באחד מאתרי האירועים היקרים במדינה. 'אין אוכל שלא היה שם במזנון, לא ראיתי דבר כזה', סיפר איתי. הוא הגיע לשם דרך חברת כיתה, בתו של בעל הקייטרינג. הילד בן ה-17, מעולם לא מילצר קודם לכן.
רצף שלטונו הנוכחי של נתניהו נמשך כבר יותר מעשור. הוא נפתח ב-31 למארס 2009, בעיצומו של המשבר הפיננסי העולמי. לא רק נתניהו פרח באותה תקופה. יחד איתו צצו ועלו מנהיגי ימין קיצוני בכל העולם המפותח. איך זה יכול להיות, הגיע הזמן לשאול, פריחת ימין דווקא לאחר קריסה פיננסית – קריסת השוק החופשי באגף המוניטרי של הכלכלה. לא ברור, אך זו עובדה, בואו ננסה לצרף אליה עוד כמה פרטים.
מה עוד אפשר לומר על תכנון כלכלי, שאלתי את עצמי במונית מההרצאה בקיבוץ נערן לביתי באיזור ירושלים. בינתיים, כדי להעביר את הזמן, דיברתי עם הנהג על עיסוקיו ועל החיים בבקעה, די קרוב ליריחו. כן, הוא חי במושב קטן, היה חקלאי, גידל פרחים לייצוא במשך שנים רבות. ואז החליט, שלנהוג מונית תהיה פרנסה טובה יותר.
יש לי חיבה גדולה לפני הילד הטוב של חתן פרס נובל, פול קרוגמן. אני אוהבת את היושר והחדות של כתיבתו. אבל לפני קצת יותר משבועיים, גיליתי שלפעמים אני גם חולקת עליו. וזה דווקא בתחום המרכזי של מומחיותו – תחום הסחר והמימון הבין-לאומי.
היא נעלה נעליים מנומרות לביקור אצל המלכה, זה ייגמר בבכי. כך אמרו זו לזו שלוש גבירות אנגליות אופייניות בעת שתיית תה אופיינית לכבוד מינוי תרזה מיי לראש ממשלה. מסורת של מאות שנות שלטון בריטי לא מכזיבה. אני, נכדת השטייטל, טעיתי. נעלי נמר נגד התרגשות, אמרתי וכתבתי. נעלי נמר למען טיפת קלילות. היא בת של כומר, הוספתי, אשת מחויבות מוסרית וערכית.
עידן השוק החופשי 