המחקר שבו מדובר כאן היה צריך להגיע לראש הכותרות. הוא לא שם, בגלל הטשטוש הרגיל של דיונים חשובים בתקשורת. זהו מחקר על מחירי המזון בישראל. טיוטת מחקר רשות התחרות במשרד האוצר, על השפעת סעיף 8(ד) לחוק המזון – הסעיף אודות היחסים בין ספקים לקמעונאים – על המחירים.
תשאלו כלכלן מן השורה מהו מקום העבודה הנחשק ביותר במקצועו. הבנק המרכזי, הוא יאמר. הבנק שאחראי על יציבות המחירים במשק, ועל שאר המשתנים הכלכליים החשובים כגון צמיחה. תפקיד יוקרתי במגזר הציבורי, עניין, משכורת נאה והטבות. נזכרתי בשאלה הזו, כשקראתי בדה מרקר כתבה מהניו יורק טיימס על ג'רום פאואל, יו"ר ה'פד', הבנק המרכזי האמריקאי.
זה היה ביום א' שעבר. צלצול הטלפון הקפיץ אותי מהנמנום של שלוש בצהריים, בכורסתי. אשת השיווק של גוף מוסיקלי כלשהו סיפרה לי על עוד ארוע שהם מארגנים. קיבלתי במייל, העזתי להזכיר לה. לא אמרתי לה את כל מה שהסתובב לי בראש: מה נראה לך, תעירי אותי, אני אקנה כרטיסים?
הספר שבו אני שקועה עכשיו, והמילה שקועה לא נכתבת כאן במקרה, הוא ספרו של סוציולוג צרפתי, איש אקדמיה. זהו ספר דק למדיי, שהוגדר 'אירוע' כאשר יצא לאור ב-2009, ותורגם לשפות רבות. בשנה שעברה, 2019, הוא פורסם בעברית.
היא דקרה את עיני יום אחד בשבוע שעבר. לא שהגלובליזציה חדשה לי. אבל, לפעמים, מצטרפים דברים, ואת מבינה שמשהו מהותי השתנה. זה קרה כשפתחתי את המחשב, ומודעת ענק של Windows 7 כיסתה את המסך שלו. 14 לינואר, היא אמרה, הוא יום תמיכתה האחרון של מיקרוסופט בתוכנה. מפה והלאה, היא לא תעודכן, ותהיה חשופה יותר לוווירוסים ולאיומים אחרים.
לא סתם היא מוטת צריכה, הצמיחה בישראל. חלקה של הצריכה בתוצר הגיע ב-2019 ל-54%. הוא מסתובב באיזור הזה כבר שנים רבות. הרכיב הבא אחריו בהיקפו, הוא הייצוא שבשנה האחרונה תפש 29% מהתוצר. חייבים לומר, כי תרומתו האמיתית של הייצוא לצמיחה היא גדולה יותר, והגיעה ליותר מ-40% בעבר. היקפו בשקלים בתוצר המקומי הגולמי נאמד על ידי הכפלת ערכו בדולרים בשער החליפין הרשמי של השקל, והשקל, כידוע, מיוסף ב-30% ויותר.
סיימנו עוד שנה, רוצים לדעת מה המצב? כאן מגיע תור המספרים, גם אם הם לא מציגים אמת מושלמת. והמספר הכי בסיסי הוא גידול התמ"ג, הוא מהנמוכים זה תקופה ארוכה – שיעור גידול של 3.3%. לא רק שהוא נמוך, הוא מצטיין בעוד תכונה לא משמחת: זו צמיחה מוטת צריכה פרטית, הצריכה גדלה השנה ב-3.9%. צמיחה מוטת יבוא רכב בעיקר. יבוא הרכב הפרטי עלה ב-2019 ב-11.3%. היבוא, כשלעצמו, לא תורם לתוצר, אבל הפעילות הענפה שמסביבו: שירותי היבואנים, ההובלה, הלוגיסטיקה וכל השאר מנפחים את התוצר. זה מה שקורה בשנה של שקל מיוסף במיוחד, ושל הטלת מס על יבוא רכב לא-ירוק המזרזת את הרכישות.
"חמאת תנובה. לא לקחת יותר משתי חבילות". זו המודעה המודבקת למקרר המינימרקט השכונתי האהוב שלנו. כתבתי שכונתי? לא דייקתי, הוא לא ממש כאן. הוא בשכונה עם גבולות מוגדרים משלה. מעוז ציון, שכונת עולי כורדיסט ועיראק, בדרום מבשרת ציון, הוקמה ב-1951. מאז היא שומרת בקנאות על אופיה ועל השטחים שלה. בחצרות הבתים הגדולות הוקמו דירות לבני הדור השני, מעטים מוכרים שם דירות, וזרים מתקשים להתקבל.
ההודעה שלמטה היא מה שקיבלנו מאורי ברוכין מ'רשימות', לפני פחות משבועיים. מה הרגשתי? צביטה בלב, באמת. האתר שלי יושב היום על פלטפורמת וורדפרס.קומ, יש לו דומיין משלו. אם נשאר מי שמתעדכן על פוסטים שלי דרך רשימות, שיעשה מינוי ישירות לאתר, זה נמצא בשמאל הדף, תחת 'שירות מינויים במייל'.
בוקר יום שישי, קמנו רעננים ומלאי מרץ. התארגנו מהר, על מנת להגיע לתיאטרון ירושלים ב-10 בבוקר. יעדנו היה הסרט 'ורדה על אנייס', סרטה האחרון של הבמאית הצרפתייה שנפטרה לא מזמן בגיל 90. ורדה נהייתה פופולרית בסוף ימיה. "דוקומנטריסטית מחוננת, וצלע חשובה ביסודו של הגל החדש של הקולנוע הצרפתי" כותבים עליה. אני זוכרת ימים אחרים. ימים שבהם סרטיה הוצגו רק בסינמטקים. אני בכל אופן חסידה גדולה שלה מזה שנים רבות. היא העזה לביים סרטים, כשרק נשים מעטות היו בתחום. היא תמיד ביטאה את נשיותה.
עידן השוק החופשי 