במוצאי יום הכיפורים יצאנו לסיבוב המלא. הסיבוב המלא הוא הסיבוב שמתחיל בבית, עולה עד לטיילת, הולך לאורכה וחוזר. כו-לה חצי שעה. כשחזרנו, סיכמנו מה ראינו. ומעניין, שנינו שמנו לב לריק שלפני בית הכנסת שבפינת הבית. עד לפני שנתיים, הצטופפו שם בחוץ המוני אנשים וחיכו לכל נדרי. ברחובות שמסביב אוסף עצום של ילדים רכבו באופניים, גלשו בקורקינטים. עכשיו, שקט, רק אלה שבתוך בית הכנסת נמצאים.

גם בטיילת חיכתה לנו דממה. פגשנו איש אחד עם כלב. בעבר, בשבתות וחגים, הטיילת הייתה הומה. חמולות שלמות הלכו שם ברגל. עכשיו, רק אנחנו ואיש אחד עם כלב. לא רק ביום כיפור. גם בטיולי השבת שלנו. הטיילת תמיד ריקה.

תופעה דומה גם במסעדות אבו-גוש. במסעדה האהובה עלינו יצא לנו לשבת עם עוד זוג אחד או שניים. ושתבינו, זו מסעדה ענקית שמכילה עשרות שולחנות. מסעדה נעימה וטובה. עכשיו, המצב קצת טוב יותר. מספר שולחנות מלאים בכל פעם. אבל ממש לא דומה למה שהיה פעם בשבתות וחגים.

זה מה שקורה גם בחנות האופנה האהובה עליי. זו, למעשה, החנות היחידה בירושלים שבה אני קונה. סניף של אופנאית תל-אביבית ידועה, ויקרה כמובן. אבל אני קונה מעט מאד, אז מה אכפת לי. הייתי שם פעמיים בתחילת העונה, עם כל אחת מבנותיי. היינו יחידות בחנות שבעבר תמיד הצטופפו בה. מנהלת החנות מגדלת חתולים בזמנה הפנוי. כעת, יש לה הרבה זמן פנוי.

חזרנו מסיבוב הטיילת ביום כיפור, וסיכמנו שכולם בדיכאון. זו הסיבה שהם לא צועדים בטיילת, לא יושבים במסעדות ולא קונים בגדים. עם ישראל בדיכאון, למרות ניצחונותינו האדירים. למרות ההרס של עזה, למרות שכל יום אנחנו רוצחים 40 עד 50 איש. מה, ואחרי כל זה, אנחנו לא שמחים?

מי ששם לב לכך הוא לא אחר מאשר נשיאה המפגר  של ארה"ב. מפגר? אולי טראמפ הוא גאון. הוא אומר מפעם לפעם, שהוא לא מבין מדוע הישראלים פונים אליו. מה הם מחפשים אצלו. והוא כנראה מבין. נהיה אופטימיים מעכשיו. ראש ממשלתנו ימצה את כל הטריקים ושטיקים שלו. ובכל זאת נדמה לי שיש תקווה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****