טראמפ באחד מנאומיו, דרש מהאיראנים "כניעה ללא תנאי". אילו היה זה כל נשיא אחר, הייתי בטוחה שעוזריו חקרו ובדקו את נפיצות הביטוי הזה. אבל טראמפ הוא טראמפ, הוא בטוח לא חקר ולא בדק. אולי בתת-הכרתו נרשם כי פרנקלין דלאנו רוזוולט השתמש בביטוי כלפי גרמניה הנאצית בינואר 1943. אם זה רוזוולט, טראמפ חשב, הוא ממשפחה טובה. רוזוולט גם קיבל פרס נובל לשלום. ולא חשוב אם זה היה פרנק דלאנו, או קרוב משפחתו תאודור.

טראמפ גם לא חשב שמה שעבד טוב עם הגרמנים, לא בהכרח יעבוד עם האיראנים. הם מוסלמים, אנשי אסיה, בשבילם כבוד הוא העיקר. על כן לדרוש מהאיראנים "כניעה ללא תנאי" זו פתיחה למלחמה אינסופית. לא נעים לי לומר, לא בטוח מי מנצח במלחמה כזו.

בכלל, השימוש בביטוי כזה מצביע על אי-רגישות לשונית מופרזת. כי בואו נשאל מה זו כניעה. נבדוק באינטרנט, מילון אוקספורד אומר: קבלת מרותו של האחר. הפסקת ההתנגדות למישהו. מילוג אומר: קבלת תנאים של אויב או יריב. יישום בקשותיו של האחר ללא ערעור, צייתנות. בקצרה, זה ביטוי לשוני מורכב, שמתפרש באינספור אופנים. לא משתמשים בביטוי כזה כשמנהלים משא ומתן עם אויב.

נבדוק לרגע מדוע חשובה לטראמפ הכניעה. לו אני הייתי שם, הייתי שואפת להידברות. זה נראה לי מספיק טוב, זה גם היה מקובל על האיראנים, היה מרגיע את השטח. אבל טראמפ הוא טראמפ. הוא זורק את הבומבה שלו. זה בוודאי לא יעזור. זה בוודאי לא יביא שקט. נדמה לי ששקט הוא מה שאנחנו צריכים עכשיו.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****