ביומנו השלישי במלון האהוב שלנו בטבריה,  קמנו בתי, חתני (מהבת השנייה) ואני, והחלטנו לנסוע  לרג'ר. היה לנו מזל, כך מסתבר, באותו יום הכביש לרג'ר היה פנוי, והגענו לשם בשעה  ורבע בדיוק. רג'ר הוא כפר עלאווי, על גבול לבנון, אחרי מטולה, אחרי דן ודפנה. נכנסים לשם בכביש צר, שמשני צדדיו לבנון. רק כשיצאנו משם חשבתי, איזה מזל, לא ירו עלינו.

נתחיל בהסבר מה הם עלאווים. אלה מוסלמים מסוג מיוחד. מוסלמים שאין להם מסגדים, שמותר להם לשתות אלכוהול. רוב הציבור שלהם לא מכיר לעומק את הדת. רק מספר אנשי דת בכירים יודעים את כל הפרטים. יש המוצאים בדתם יסודות נוצריים. אחרים מדברים על יסודות פיניקיים. כך או כך, הם אופים עוגות טובות במיוחד.

הכפר עבר לידי ישראל לאחר שנכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. בשנת 2000, לאחר הנסיגה מלבנון, חולק הכפר לשניים, וחלקו הצפוני עבר לכאורה לידי לבנון. למעשה, הכפר נשאר מאוחד. אך עד שנת 2022 שום אזרח, מלבד תושבי הכפר, לא הורשה להיכנס אליו. תושבי הכפר לא מבינים מה להם וללבנון. הם סורים, שייכים לאותה קבוצת דת כמו משפחת אסד. קבוצת העלאווים מכילה קרוב ל-5 מיליון איש. מתוכם, 3 מיליון חיים בסוריה.

אבל הדת העלאווית אינה מוקד ענייננו כאן. הגענו לרג'ר, היו שם רק ישראלים מעטים, לאחר שהכפר נסגר עם פרוץ מלחמת אוקטובר 2023. טיילנו קצת ברחובות, ואז חתני הוביל אותנו לבית הקפה המייצר את העוגות הטובות בארץ. כולן עוגות גבינה, או על בסיס חלבי משום מה. ישבנו ואכלנו כמויות, אי אפשר היה להתאפק. וכמובן לקחנו הבייתה, שישמינו גם הם. חייבים לציין, שבית הקפה נקי, נעים ונוח.

ואז, סופסוף יכולנו לצאת לרחובות ולטייל. רג'ר, חייבים להזכיר, יושב מעל מעיינות הווזאני, המקור החשוב ביותר למי החצבאני. אז השקפנו על הווזאני מלמעלה, ולאחר מכן הסתובבנו ברחובות ובכיכרות היפים של הכפר. כן, ברג'ר אין כיכר סתם ככה חשופה. כולן מלאות פסלים ופרחים. הרחובות נקיים ומטופחים, הנהיגה בהם מתחשבת, הם לא ממהרים.

גם הבתים מעוטרים בגינות יפות. בקיצור, גן עדן עלי אדמות. ואחרי שחרשנו את רחובות הכפר, הלכנו למסעדה הכי טובה בו. לא אכלנו, היינו מלאים בעוגות. רק הזמנו מנות שונות לעצלנים שנשארו בבית. אגב, חייבים לציין, תושבי רג'ר לא רוצים לחזור לסוריה עכשיו. בסוריה, מאז הקמת הממשלה החדשה, שוחטים את העלאווים. הם לא מעלים על דעתם להסתפח ללבנון. מה להם וללבנון. הם ישראלים, מרגישים ישראלים, ורוצים להישאר בישראל. הם אדיבים מאד לישראלים שבאים לבקר. ועם עוגות ואוכל כאלה, אני בטוחה שאתם מוכנים לספח אותם לכאן.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****