זה פוסט שהולך להרגיז את הכלכלנים הפוצים – הרציניים מדי. זה פוסט שברור שיגידו שהוא שטותי, כי הוא נכתב על ידי אישה. אבל כשאני חושבת היום מה לקחתי מקיינס, שאני אוהבת מאד, זה קודם כל ההומור שלו, רק אחר כך ההבחנות והרעיונות. כי השם היומרני "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" לא ממש הוגשם. זה ספר מלא סתירות פנימיות. אין תיאוריה כללית, וגם לעולם לא תהיה בכלכלה. אבל בכתיבה של קיינס, למרות שהיא שאפתנית, יש גם הרבה הומור. ואל ההומור הזה התחברתי.

כי, מה לעשות, יש תחומים שבהם לעולם לא תהיה תיאוריה כללית. כלכלה היא אחד מהם. ואיך כלכלנים מתפקדים בשטח? על ידי איסוף עובדה ועוד עובדה ועוד עובדה הנוגעת לתחומם. איך הומור מתקשר לכל אלה. הומור קצת מרכך את האמירות שלך. הומור פותח את השותף שלך לדיון להקשבה. נדמה לי שקיינס השתמש בלא-מעט הומור בתקשורתו עם אנשים. ההומור הטוב הזה עזר לו.

מול ההומור הטוב עומדת הכוחנות. זו השיטה שבה האוצר התמחה. לא להגיע לדיונים בכנסת, למשל. הם מודיעים לכולם שהם מצפצפים. במקרה הטוב, שולחים את הסגן של הסגן של הסגן. הוא בא ומודה שאין לו מושג. מה הם משיגים בכך? רק דבר אחד, הם מפגינים שיש להם כוח.

הייתי מקבלת את השיטה שלהם, אילו ראיתי שהיא מצליחה. אבל אני עבדתי במשרד כלכלי רציני, שנהרס על ידי שיטה זו. עבדתי במשרד התעשייה והמסחר. היינו הפוכים לגמרי מהאוצר. אני זוכרת באיזו יראה התייחסתי לנציגיהם. אני זוכרת מנכ"ל של משרדנו, שהגיע מהאוצר, ואמר לי בגאווה שהוא הולך לבטל את החטיבות הענפיות. סתמתי, לא הגבתי. הייתי אז עיתונאית, ולא רציתי להסתכסך אתו. בכירי המשרד, שהבינו מה הוא עושה, שנאו אותו שנאה איומה.

כן, ככל שאני מתרחקת יותר, אני מבינה יותר איזה מקור יידע עצום היה בידינו. דיברנו יום יום עם המפעלים. היכרנו כל פרט בכל מפעל. אני נזכרת עכשיו בנאום של סטף וורטהיימר בעת ביקור שלנו במפעליו. וורטהיימר היה אז חבר כנסת מטעם ד"ש – מפלגת שמאל פוליטי ומרכז כלכלי. הוא דיבר נגד הממשלה. אנשים מחטיבת המתכת והאלקטרוניקה אצלנו, שידעו כמה כסף ואיזה הטבות הממשלה העניקה לו, ישבו וצחקו. מפלגת ד"ש התפרקה מהר.

אני נזכרת גם בטיפול של המשרד במונופולים. לא ממש היינו חברים שלהם. אבל גם אתם דיברנו כל הזמן, היכרנו כל פרט בהתנהלותם. כך פתרנו את בעיית המונופולים, על ידי התמקחות יומיומית. וכן, אין ברירה אחרת במדינה קטנה. ישנם תחומים, כגון מזון או תרופות, שבהם מתפתחים באופן טבעי מפעלי ענק. אם הם יפורקו, הם לא יהיו יעילים. מה עושים? מדברים אתם, ובהומור יומיומי מנטרלים יוזמות לא רצויות שלהם. כן, הומור זה אמצעי כלכלי שהכי עובד. כן, הומור הוא תנאי הכרחי בכלכלה.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****