סיפור ראשון מתקופת הצבא. הייתי צריכה נעליים שחורות צבאיות בסיסיות. עברתי באלנבי, תל אביב, ובחלון הראווה של חנות שהייתה אז ידועה, ראיתי נעלי זמש חצאיות יפהפיות. הן היו ישראליות, כמובן, אז עוד לא ייבאו נעליים. קניתי אותן, והגעתי אתן למסדר הבוקר בצבא. הרס"ר, כמובן, לא התאהב, ופקד עליי להחליף אותן מיד.
לא קניתי נעליים אחרות, כפי שאתם בוודאי מנחשים. המשכתי לבוא אתן כל בוקר. כך זה נמשך חודשים, עד ששבוע אחד הייתי בסיפוח בבה"ד 7, בסיס הקשר בצריפין. ביום ראשון היינו אמורים לצאת לתרגיל בנגב. וזה אומר אבק נורא (הייתי בשריון) ואוכל ממנות קרב. ואז, כשאמורים לתת לנו פס לצאת הבייתה ביום ששי, הרס"ר מרתק אותי. בכיתי, הלוואי שהייתי יכולה לבכות ככה עכשיו, והוא אפשר לי לצאת הבייתה בשבת ולהצטייד. עשיתי מה שאפשר, וכשחזרנו מהתרגיל קניתי נעליים צבאיות תקניות.
חלפו מספר שנים, התחתנתי וגרתי בירושלים. הייתי בהריון ורציתי נעליים יפות. אז היה מקובל להזמין אותן אצל מעצבי נעליים בתל אביב. הגעתי למעצב, שהיה בפרישמן או בגורדון, בצדם המזרחי מדיזנגוף. הוא שרטט את כפות הרגליים שלי על נייר. כן, עמדתי על נייר והוא שרטט מסביב. הזמנתי נעליים כתומות-וורודות, זה היה לקראת הקייץ. הגעתי עוד פעמיים, עד שקיבלתי אותן מוכנות. נעלתי אותן מספר פעמים ואז ילדתי.
אחרי הלידה רציתי לנעול אותן שוב. נעלתי, והן היו גדולות עליי. לא שמתי לב, הרגליים שלי קצת התנפחו לקראת הלידה. את הנעליים היקרות מאד, כמובן, זרקתי מתישהו.
מה אני רוצה לומר? היו כאן מעצבי נעליים ישראליים מופלאים. ברור שהיו, היהודים בגולה היו בעלי מלאכה. ואז, בעקבות האינפלציה של שנות השמונים, החל לחץ לחשיפה ליבוא. ענף הנעליים נחשף בין 1991 ל-1996. היו לזה צדדים טובים, כמובן, המחירים ירדו. אבל הענף כולו נהרס, אין היום נעליים ישראליות מלבד כמה מעצבות יוקרתיות, בעיקר בתל אביב. ומלבד כמה מפעלים, בעיקר של סנדלים, ששרדו.
ובכלל, למצוא נעליים יפות בישראל של היום זו משימה. חייבים להגיע לתל אביב, וגם שם לא תמיד מוצאים. זו המחשה לטעויות שנעשו בחשיפה ליבוא. חשפו, ולא בדקו את הפרטים. כעת, מייבאים בעיקר נעליים זולות ולא טובות. אנחנו מדינה קטנה, יבוא כרוך בלוגיסטיקה לא מעטה, ליבואן כדאי לייבא רק כמויות גדולות, וזה מה שכדאי לו. אגב, בחנות יוקרה אחת, שבה מייבאים נעליים לא רעות, חלק ניכר מהן מיוצר ביפן. מה, יפן היא לא מעצמה טכנולוגית כמו ישראל? בכל זאת, נשאר בה לא מעט ייצור נעליים ובגדים משלה. אולי כדאי לשאול את היפנים מה הם עושים. נדמה לי שזה לא מעט הגנה בפני יבוא.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
הזיכרון שלי אחר לגמרי.
בצבא נתנו לי נעליים, מעולם לא רכשתי בכספי. אחי שהיה בעל רגל במידה 47, לפני למעלה מ- 50 שנים, נאלץ לחכות וללכת בנעליו עד שהצבא ארגן לו נעליים מתאימות.
ולא מסכים ממש לטענה שנעלים יפות קונים רק ב-ת"א.
אני זוכר את חנות הנעלים הגדולה ברחוב יפו ב-סטיו, בנין העמודים קראנו לו חנות הנעליים "פריימן את ביין". אמי חסכה במיוחד כסף ע"מ לקנות שם. את הסנדלים האיכותיים והמעוצבים הראשונים קניתי שם.
אהבתיאהבתי
arikbenedekbencahviv,
אני לא זוכרת אם לבנות חילקו נעליים בצבא. הטענה הזו על נעליים יפות רק בת"א, בוודאי נכונה היום. פריימן את ביין הייתה, למיטב זכרוני, רק חנות לילדים.
אהבתיאהבתי
אני אישית דווקא נזכרתי שכילדה כן רכשו לי נעליים ישראליות ״מסחריות״ של גלי ואם אני זוכרת נכון גם היתה חברה בשם אליס. היה מדובר על נעלי התעמלות או דומות שהתאימו לילדים, לא נעלי נשים מפוארות.
חיפוש מהיר מראה שגלי עצמה עדיין קיימת.
אהבתיאהבתי
adiad,
אני מקווה שגלי לא נראים לך נעליים יוקרתיות.
אהבתיLiked by 1 person
גלי בהחלט לא היו נעלי יוקרה, אבל הן היו נעלי ספורט וילדים לא רעות. וילדים לא צריכים ללבוש לבוש יוקרה.
זה מזכיר לי פעם מישהי חובבת אופנה שכתבה טור בווינט כשאז לא היו לה ילדים על העליבות המכוערת שהיא ראתה סביבה בבגדי ילדים, והיא יהתה בטוחה שאם ההורים היו משקיעים בילדים בלבוש מעוצב או יוקרתי של מעצבים, הילדים גם היו טורחים להשאר נקיים ומטופחים ויפים.
הרבה אנשים נאלצו להסביר לה שילדים יתלכלכו בחול ובכתמים של צבע ואוכל בין אם הם ילבשו סמרטוט זול מהשוק ובין אם הם ילבשו בגדי יוקרה, וחבל לקנות להם בגדי יוקרה ולהתעצבן על זה שהם מתעקשים להתנהל כילדים ולא כבובות.
אני מקווה שמאז היא למדה על בשרה למה ילדים ובגדי מעצבים לא הולכים יחד.
אהבתיאהבתי
adiad,
טוב, לא חושבת שצריכים לקנות לילדים בגדי יוקרה. אבל כן צרירים להשתדל לקנות בגדים יפים.
אהבתיLiked by 1 person