בית הוריי, ברמתיים, היה הבית האחרון בשורת בתים קצרה. זו הייתה השורה הכי מזרחית, לפני שדה שהפריד בין רמתיים למגדיאל. בית הוריי שכן בצפונה, בגבול האימפריה של גולדברג.

גולדברג היה איש העלייה השנייה. הוא קיבל שטח ענקי מהקרן הקיימת לישראל. הוא לא קנה את השטח, הוא קיבל אותו בהשאלה, בתנאי שיעבד אותו במו ידיו. ואכן, כל התקופה שגרתי שם, לא ראיתי אף פעם פועל באימפריה. גולדברג עשה הכל בעצמו.

האימפריה הענקית התחילה בשטח אדמה במורד התל שבצפונה. התל, מסתבר, הוא באמת תל, היום משייכים אותו לתקופה הביזנטית. בתל פרחו כל חורף כמה כלניות, על כן אהבנו להתגנב אליו מתחת לשער הרשת הענקי שבכניסה. כלניות פרחו גם מתחת לגדר הסברס, שהפרידה בן האימפריה לבין הפרדס שמצד צפון. במזרח, היה פרדס לא קטן, ובו שכנה כוורת. גולדברג נשלח בזמנו ללמוד כוורנות בגרמניה. משום כך היה מדבר עם הדבורים בגרמנית, קורא להן בשמות חיבה גרמניים מתקתקים.

גולדברג כמובן היה ידיד של אבי. ויום אחד, כשכבר היה ממש זקן, הוא הופיע בביתנו מבלי להודיע מראש. הוא ישב עם אבי בחדרו, שלף צוואה וביקש שאבי יחתום עליה. בצוואה היה כתוב שלאחר מותו האדמה תוחזר מיד לקרן הקיימת לישראל. בניו לא ייהנו משום זכויות. מוסיק, הבן הצעיר, הוא גיאולוג בירושלים, הוא לא יעבד את הקרקע. יאיר, הבן המבוגר, היה מלח הרבה שנים, הוא ימכור את זכויות הקרקע, ייקח את הכסף וייסע לזונות בפריז. כך גולדברג אמר.

אבי הרהר לרגע, ואמר לגולדברג שהוא חייב לחשוב. הוא לא הבין בצוואות, ובכלל בכסף, הוא גדל במשפחה חסרת כל. בעניינים האלה, אמי שגדלה במשפחת אנשי עסקים, אמרה את דברה. אמי שמעה את הסיפור, והגיבה: השתגעת, להיות שותף להדרת הילדים מהירושה? תגיד לו שאתה לא חותם. וזה מה שאבי עשה.

חלפו שנים, לא סיפרתי את הסיפור לאף אחד, למרות שרציתי, אבל לא היה לי נעים. יום אחד, ישבתי עם חברות מבית הספר העממי, אצל אחת מחברותינו. ואז, לא זוכרת איך, הגענו לגולדברג. פתאום, ציפי חברתי מילדות, מספרת את הסיפור שלי, עם אותן המילים בדיוק על שני הבנים. הסתבר שאביה בא מהעיירה של גולדברג. הוא הגיע לארץ בעלייה מאוחרת יותר. גולדברג עזר לו בכל שלבי הקליטה כאן. על כן הוא חתם לו על הצוואה.

מתישהו, יאיר יפה התואר התחתן עם דוסית, ימנית, מכוערת, רווקה זקנה מרמתיים. השידוך החזיק מעמד מספר שנים, נולדו שני ילדים והם נפרדו. כפי שאביו צפה, הוא לא עבד ממש בחריצות. בגיל מבוגר יותר, הוא הפך לעני וחולה לב. יום אחד, הוא הופיע אצל ציפי עם דג, וביקש שתבשל לו. ציפי, הבחורה הטובה, אכן בישלה. הסיפור הזה נמשך מספר שנים, מצבו הבריאותי של יאיר הידרדר, והוא נפטר. מוסיק, שכצפוי כעס על הצוואה, ניהל במשך שנים משפטים עם הקרן הקיימת לישראל. אין לי מושג איך זה נגמר.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****