כשחשבתי מה לכתוב לכבוד ראש השנה, נזכרתי פתאום בשירים שהייתי מביאה פעם. דפדפתי בבלוג שלי מההתחלה, משנת 2007, וחיפשתי מה פרסמתי שם.

בספטמבר 2008, פרסמתי שיר של זלדה בשם "אם נשמתך חסרת פניות". אם נשמתך חסרת פניות כציץ העמקים/תגיע אל לב הדברים/בקפיצת הדרך/תגיע אל לב הדברים. וכמובן שיש עוד.

שנתיים מאוחר יותר, בספטמבר 2010, פרסמתי  שיר בשם "שינה ותה" של משורר ערבי נהדר, טאהא מוחמד עלי, שחי עד מותו בנצרת. הנה פסקה נפלאה אחת ממנו: וזאת היא תחינתי: קצב נא לי את קצי/ ביום בו יחרבו ימותי/כשאני יושב ושותה מהכוס שלי/תה חלש/במשורה מתיקותו, בצל הקיץ של אחר צהריים נלבב.

בספטמבר 2014, הזכרתי שלושה כותבים שאני אוהבת בכל לבי. הספר אידיוט של דוסטוייבסקי, ספר המספר על אדם תמים המתעקש לומר את האמת שלו בכל מקום. מן הסתם, המחבר עצמו בצעירותו. וגם השיר "האיש שלבו פרח מתוק וחסר מטרה" של זלדה. האיש שלבו פרח מתוק וחסר מטרה/נבול יבול/משחיר כולו, בהתפורר האמון והשקט. ועוד צ'סלב מילוש, משורר ליטאי, בשיר "הדת של הלנה".

באוקטובר 2016, הבאתי שיר של אריה סיון, שהיה מורה שלי שנה אחת בתיכון. השיר "לו הייתה בתל אביב". לו הייתה בתל-אביב באר/שפרד או חמור קשורי עיניים סובבים/להעלות בה מים מהאדמה/הייתי מדמה עצמי לפרד או חמור כזה/סובב על ציר העיר/שבה נולדתי ובה נפקחו/עיניי לראשונה, סובב מאז.

בספטמבר 2017, שוב חזרתי לצ'סלב מילוש, אהבה זו אהבה, לשיר "אינני". אינני ואיני רוצה להיות הבעלים של האמת/בדיוק למעני נדודים בשולי הכפירה/כדי להימנע מן הקרוי המרגוע שבאמונה/ שאינו אלא שביעות רצון עצמית.

ושיר אחרון, בספטמבר 2018, שיר של פרננדו פסואה מתוך "שירים מפוזרים". לא די בפתיחת החלון/כדי לראות את השדות ואת הנהר./לא די לא להיות עוור/ כדי לראות את העצים ואת הפרחים/צריך גם שלא תהיה לך שום פילוסופיה.

אני לא יודעת מה זה אומר, שזה השיר האחרון שאני מזכירה, בגיל 75. אולי זקנה. אני יודעת רק, שהשנה שכחתי שראש השנה מגיע. רק לפני יומיים, פתאום עודכנתי שראש השנה יהיה השבוע.

אז שנה טובה לכם קוראים יקרים. שנה טובה לכולנו.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****