להיכן נעלמו זכויות הסופרים שלי

פעם ראשונה שאלתי את השאלה הזו, כשעבדתי במשרד התעשייה והמסחר. הבוס שלי באותה תקופה היה גנב זכויות ידוע. הוא פשוט היה לוקח רעיונות שלך, שכתבת או הבעת בעל לפה, ומציג אותם כשלו. רוב הנגנבים כעסו אך שתקו כמוני. מדוע שתקתי? שאלה טובה, אין לי תשובה עליה. נפגעתי עמוקות ושתקתי. האיש, אגב, הצליח מאד והפך למנכ"ל של כמה מוסדות ידועים. לא שמרתי אתו על קשר.

פעם שניה שאלתי את השאלה כשהייתי ב'גלובס'. הייתי בעמדה בכירה, כולם ידעו שאני כותבת פרשנויות אמינות. ואז, בשלב כלשהו, מי שהיה העורך הראשי של העיתון התלבש עליי. היה לי טור שבועי בשער האחורי של העיתון. מפעם לפעם, הוא התקשר וביקש לאמץ את הטקסט שלי למאמר מערכת של העיתון. מאמר שכמובן נכתב בשמו. אז הטקסט הופיע באותו יום פעמיים. גם בפעם ההיא כעסתי ושתקתי. ושוב, אין לי איך להסביר מדוע, חוץ מאשר מה שאקרא לו 'מבוכה נשית'. הרצון להיות נשית ונחמדה. נדמה לי, ואולי רק נדמה לי, שהיום הייתי מגיבה אחרת. טוב, היום, כמה נשאר מהנשיות שלי.

פעם שלישית תהיתי היכן זכויותיי באירוע שהכאיב לי במיוחד. תקופה מסוימת לפני כן, יצרתי קשר עם פרופסור ידוע לכלכלה, על מנת לארגן ביחד ספר משותף. האמנתי שהוא ישר והגון. החלפנו רעיונות, דיברנו עם מספר אנשים, זה היה אמור להית ספר מאמרים של כולם. משום מה, לא יצא מזה דבר. אולי בגלל היעדר כושר ארגון שלי. היעדר כושר לדבר עם אנשים ולהתפשר.

ואז, תקופה אחרי, הוזמנתי לאירוע במקום של שמאל בירושלים. כן, שכחתי לציין, שותפי היה שמאלן מקצועי. פתאום, על הקיר, אני רואה בשמו התייחסות למפעלי טקסטיל שנסגרו בדרום. הוא אומר שם בדיוק את מה ששמע ממני, בלי לתת לי קרדיט. לא היה לו מושג בזה, לפני שהוא שמע אותי. זו הייתה עמדת משרד התעשייה והמסחר, והוא היה איש אקדמיה לגמרי, עם ניסיון קצר בבנק ישראל. אותו ציטוט הופיע גם בהרצאה של מישהי מאוחר יותר. קפאתי מעלבון וברחתי מיד מהמקום. זה כנראה היה הרגע שבו החלטתי לפרסם ספר לבד.

ועד היום, אני שואלת את עצמי איך הם מעזים. לאור הדפוס החוזר, נדמה לי שזה עניין של נשים-גברים. ברור להם, כגברים-גברים, שאני אמנם אומרת דברים חשובים. אבל אני אישה, דהיינו, אני כלום. זה מה שהיה אז, נדמה לי שזה קצת השתנה לאחרונה. יש כעת די הרבה נשים בתפקידים כלכליים בכירים. די הרבה לעומת התקופה ההיא. אז, התחכמו אתי בכל מצב, בכל מינוי בכיר שקיבלתי. ואני – חייכתי בעצב ושתקתי. כן, אני יודעת שאתם לא מאמינים.

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירהביקורות על הספרפרקים מתוך הספר****

6 מחשבות על “להיכן נעלמו זכויות הסופרים שלי

  1. תמונת הפרופיל של לא ידועמשתמש אנונימי (לא מזוהה)

    הדרך הטובה ביותר לפעול עם גנבי זכויות, הוא לתעד בזמן אמת את חילוף הרעיונות. להוציא סיכום מפגש, אולי גם להקליט. ואז אם מישהו גונב רעיונות, אפשר לתבוע אותו על הפרת זכויות יוצרים, או כל דרך אחרת מתאימה

    אהבתי

  2. תמונת הפרופיל של Cateded UrCateded Ur

    את כותבת כאן על תופעה מאוד נפוצה, בעיקר בקרב הדור הקודם של חוקרים בישראל. גם אני חוויתי את זה ושתקתי, כשהייתי עוזרת מחקר במהלך התואר הראשון. מאוחר יותר, חלקים שלמים מהתזה שלי פורסמו בז'ורנל Q1 בלי לתת לי טיפה קרדיט. באותו מקרה כתבתי לעורך הז'ורנל, בצירוף של התזה שלי, והמאמר נפסל. כתבתי על זה כאן (https://catededur.blogspot.com/2022/10/).

    מה שכן, אני מאמינה שהדור הצעיר כבר לא עושה דברים כאלה. לפחות ככה אני רוצה להאמין…

    תודה שכתבת על הנושא הכל כך חשוב הזה.

    אהבתי

  3. תמונת הפרופיל של לא ידועמשתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קורה לא רק בין נשים לגברים.

    מנהל שלי ניסה לגנוה ממני תכנית אבל פיספס מפני שטיוטות והיוועצויות שלי עם גורמים מרכזיים זרמו כבר חדשים לפני כן. בכירים באו אלי ושאלו למה X מציג להם את התכנית. אפילו לא הייתי צריך לבייש אותו, הוא הבין לבד.

    לקסי

    אהבתי

כתיבת תגובה