אני קוראת את הראיונות הנפוחים מחשיבות עם מומחי הכלכלה בעיתונות. אני בודקת רק דבר אחד: צחקתי/בכיתי/ נותרתי אדישה. כי להודות על האמת, אין לי מרשם מדעי לשליפת המשק מהשפל, יש לי רק תחושת בטן. תחושת הבטן אומרת שקיצוץ רוחבי, כמו זה שהממשלה מתכננת עכשיו, הוא בדיחה. אתם מרחיבים ומרחיבים, אין לכם מושג כמה, אז קיצוץ רוחבי של 0.16% הוא זה שיציל את הכלכלה?

צחקתי גם אתמול בלילה, כשמשום מה צף ועלה אצלי ביקורי בשוודיה לפני יותר משלושים שנה. זו הייתה תקופת משבר ואבטלה גואה בכל העולם המתועש. פקידי ממשלה סוציאליסטים שם התגאו בהכשרה המקצועית שהם מפעילים. נציגי התאחדות התעשיינים, לעומתם, צחקו: רוצים לחלק כסף? שיהיה. אני קוראת עכשיו על הכשרה מקצועית בכל ראיון עם 'מומחה'.

ההכשרה המקצועית בישראל ספגה את מכת המוות שלה דווקא כאשר אורה נמיר האכפתית והמסורה הייתה שרת העבודה. אנשי האוצר דרשו ממנה קיצוץ תקציבי. מה לקצץ? הכל נראה לה חשוב יותר מההכשרה המקצועית. מומחי משרד העבודה צעקו, זה לא הועיל. אני בעד הכשרה מקצועית, שלא תתבלבלו. אני בעד, משום שהכשרה היא מסגרת ותקווה, לא רק כסף. אבל, איך מקימים הכשרה מקצועית מהריסותיה, מהריסות המדינה שלה? שאלה טובה, ברור לי שזה ייקח שנים.

צחקתי ובכיתי במוצ"ש, כשראיתי את שובת הרעב, שלומי סלומון, בטלוויזיה. שלומי, וסוזנה אשתו, הם בעלי שתי מסעדות איטלקיות משובחות באבן גבירול בתל אביב: אמורה מיו ופיצו פצה. אכלתי באמורה מיו מספר פעמים עם אחותי. מבחינתה, אין מסעדה טובה ממנה בתבל. זאת, משום שהם מבינים שנשים בנות שמונים פלוס לא אוכלות כל כך הרבה. מבינים, ונחמדים בכל זאת.

הם נחמדים והם אנושיים גם לציבור בעלי המוגבלויות המועסקים אצלם מזה שנים. סלומון השתנק אתמול כשסיפר איך הוא ערך שימוע לפיטורים לשניים מהם. הוא שובת רעב מיום ה' עקב אטימות הממשלה, הוא ישן על מזרון במסעדה שלו. זאת, לאחר שהחזיר 80 עובדים מחל"ת, ונתקל בעוד היפוך ממשלתי. 80 משפחות עובדים, זה מה שהוא נושא על כתפיו.

"נקרע לי הלב לעשות שימוע לבחור עם צרכים מיוחדים. נקרע לי הלב לעשות שימוע לשוטף כלים עם חצי גוף כמעט משותק. מכניסים אותי למקומות שבחלומות הכי גרועים שלי לא הייתי בהם. הם הורסים משפחות, הם לא רואים שזה בני אדם."

כן, ממשלת ישראל ויועציה, אתם כל כך מתוחכמים. עד כדי שעמום, עד כדי תפישת מרחק. עד כדי אי-אמון לכל מילה שאתם אומרים. דברו עם שלומי סלומון, הוא יחזיר אתכם לשפיות. הוא יזכיר לכם שעובדים הם בני אדם. אז אולי תהיו מוכנים לאמץ את מה שמכונה אצלנו 'המודל הגרמני'. מודל שאומץ על ידי מדינות מפותחות רבות, על ידי OECD וארגון העבודה העולמי. מודל העסקה חלקית-גמישה הנתמך על ידי הממשלה. זול יותר לממשלה, אפקטיבי יותר מהכספים שאתם שופכים. כן, ממשלת ישראל, עובדים ומעסיקים הם בני אדם. אם תיזכרו, זה בטוח יועיל.

 ***ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה בסימניה, רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר***