טוי. שובה של כלכלת כוח

זה לא רק ברבי שמטיחה פם-פם-פה-הו בפניהם של הבנים המלאים בעצמם. זו גם אחותנו כלה שבורחת מקולולו וחופה עם איש "מצלצלים" וממון. טוי שובה את לב ההמונים משום שהוא שר את השינוי המרחף באוויר. את המאבק הנשי בתוקפנות מינית, בצמידות למאבק בכסף-זה-הכל.

טוי הוא אנטי-תיזה לאירוויזיון הישן – חג הברביות שבמקרה יודעות קצת לשיר. יקירות מממני החגיגה, נאמנות ערכי התאגידים. כסף גדול, קנה מידה גדול, השטחה גדולה. מוסיקה בתפקיד אבקת כביסה, בתפקיד קוקה-קולה.

נטע וטוי בתוך זה הם תקלה. הם התחנה שאחרי המחאה החברתית. תחנה מתקדמת יותר מתחנת ההתחלה: לא רק רגש, לא רק מה-לא, אלא הצהרת מנהיגות וכוח.

השיר טוי, באופן שלא קל להסביר, מתקשר לפוליטיקה של טראמפ, ולפעולה הצבאית המוצלחת של ישראל בסוריה. נתחיל דווקא ביחס ציבור המצביעים לישראל. נשאל אם נטע וטוי היו זוכים בתחרות אילו הפעולה הצבאית שלנו נכשלה. קשה לענות בכן-או-לא, אך ברור  שעדיף תמיד להיות בצד המנצח. ובמיוחד, אם צד זה משתייך לקואליציית המדינות ה"טובות" נגד אירן המאיימת על ערכיהן ועל קיומן.

ולפני שנמשיך, לאחר היום הנורא אתמול בגבול רצועת עזה, ולפני שארועי הזה ידועים, צריך להקדים ולומר: כוח וכוחנות אינם אותו דבר. שימוש בכוח הוא לפעמים בלתי נמנע ואפילו הכרחי. כוחנות לשמה היא מגונה. וטראמפ, בהתנהלותו, נע על הטווח שבין כוח לכוחנות הרסנית.

כשהוא משתמש בכוח באופן מושכל, הוא זוכה לאהדה מוצדקת. כך היה, לאחר מה שנראה כהישג במאבק הכוח בינו לבין שליט קוריאה הצפונית. העולם, לאחר זאת, מקבל יותר את איומיו כלפי אירן. ימים יגידו מי צדק בקריאת מפת הכוונות והתממשותן. אך מתחילה להישמע יותר ויותר ביקורת על תקינותו הפוליטית המופלאה של אובמה, והכאוס שהיא הותירה אחריה.

שינוי המצב-רוח בציבור נראה גם בתחום הכלכלי. "טראמפ פותח מלחמת סחר עולמית" אמרו הכותרות בעקבות הכרזותו על כמה מכסי מגן, בעיקר נגד סין. לא מלחמת סחר, התכתשות מקובלת בתחום, טענתי כאן במספר מאמרים. הסחר העולמי הוא תחום של יחסי כוח, כמו כל תחום יחסי החוץ הבין-לאומיים.

ביחסי כוח יש חשיבות לכבוד, יש חשיבות לתן-וקח מאוזן. דפוס זה של הדדיות שוכלל לדרגת אמנות דווקא לאחר אחת מהתפרצויות האלימות הנוראות בתולדות האנושות – מלחמת העולם השנייה. אז הוקמו ארגון הסחר העולמי, ומסגרות הסחר שנכללות בו. זאת,  מתוך הידיעה שסכסוכים הם השגרה ולא היוצא מהכלל בסחר הבין-לאומי. ומתוך ההבנה שסכסוכים לא פתורים הם גרעין נפץ.

טראמפ ב"פשטנותו" קולט את משמעות הכוח. הוא קולט שאבטלת פועלי הרכב בדטרויט מערערת את המבנה הפדרטיבי של ארה"ב, ואת השקט שבוסס בעמל רב לאחר מלחמת העולם השנייה. טראמפ קולט גם את ה"פייק" שבגלובליזציה ללא גבולות – לא כולם מרוויחים, יש מרוויחים ויש מפסידים.

ומעניין לראות עכשיו את חלחול המסר הטראמפי. גרמניה לא הגיבה עד כה, משום מעמדה הגלובלי הנוח. אך גרמניה העסקית, מקדימה את ממשלתה בהתפכחות. כתבה של רויטרס, בדהמארקר מהשבוע שעבר, מצטטת דברי תעשיינים גרמנים על האיום הסיני המופנה כלפיהם. פקידי ממשל גרמנים מתנסחים באלגנטיות, ואומרים כי יחסי ה-win-win בסחר בינם לבין סין אינם שיווי משקל בין שני זוכים, אלא כפל זכייה של סין.

טוי, אם כן, הוא סמן דרך תרבותי: דיבור גלוי על מרכיב הכוח החבוי בכל מערכת יחסים – יחסי גברים-נשים, כמו יחסי מעצמות. אין לבלבל בין ההכרה בקיומו של כוח לכוחנות. כוחנות היא הפיכת הכוח לדרך חיים. שימוש מושכל בכוח הוא הודאה עצובה בעובדת חיים. אי הבנה של כוח, והתעלמות מתפקידו ביחסי אנוש, באופן פרדוסלי רק מעודדות את הכוחנות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה בסימניה,  רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

 

8 מחשבות על “טוי. שובה של כלכלת כוח

  1. אחת הסיבות שאני הייתי בעד טראמפ כי אולי הגיע הזמן להפסיק להיות נחמדים ולדבר בשפת ה – PC שהיא גם בעצמה סוג של דיכוי; ובמילים אחרות חירות שלילית שהופכת להיות חיובית

  2. Sivan

    תודה על התמיכה. אני רואה פה ושם אנשים שמתחילים להתבטא ככה. אני באמת מקווה שלמספיק אנשים תהיה סבלנות למסר המורכב שאתה ואני מנסים לנסח פה.

  3. תמר-וואו יפה לך שאת מוצאת בטוי, טיי (באנגלית)TIE בין כל המרכיבים המסובכים האלה. ממש קשר לאחד הכל מתקשר להכלץ אני מקווה שהמסר של נטע בטוי ובטיי מסביב לא יתפוגג וישאר עימנו. ושהיא תהיה עם כוח ולא עם כוחנות להשאר כמות שהיא.

  4. ובכן, את ה"הישג" מול קוריאה אפשר למחוק.

    ולגבי חלאת האדם השוכן בבית הלבן, לדעתי ראוי לנקוט לגביו בגישת "פרי העץ המורעל" – גם דבר שייראה טוב, על פניו, בא במחיר של השחתה אינוספית. וכדרכם של מתעללים, הם מנפנפים בתוצאות טובות אפשריות ואז מעלימים אותם וממשיכים להתעלל.

    הנשיא האמריקאי אינו שולט בארה"ב אלא בוזז אותה. וזו התוצאה הסופית של מדיניות כל דאלים גבר שלו.

  5. shunra

    בעניין הזה, באופן די נדיר, אנחנו לא מסכימות. ראשית, עוד לא ברור איך סיפור קוריאה הצפונית ייגמר. ובנוסף, לא תמצאי אצלי ביטויי הערצה לטראמפ. כתבתי למעלה את הפיסקה הבאה:
    "שימוש בכוח הוא לפעמים בלתי נמנע ואפילו הכרחי. כוחנות לשמה היא מגונה. וטראמפ, בהתנהלותו, נע על הטווח שבין כוח לכוחנות הרסנית". הפיסקה הזו די ממצה את יחסי למדיניותו. וכמובן שיחסי אליו מוכתב על ידי עוד היבטים. אבל עם כל ההסתייגויות כלפי אישיותו וכמה ממעשיו, נדמה לי שהבנתו שעולם יחסי החוץ הוא עולם של כוח היא הבנה נכונה. נדמה לי שגם מנהיגי העולם הנאורים מתחילים להסכים איתו. אולי אני תמימה, אבל ניסיונו להחזיר את ארה"ב לעמדת מנהיגות עולמית נראה לי אמיתי ומונע על ידי כוונות טובות. בסך הכל הוא דמות מורכבת.

  6. ראשית, חשוב וטוב שלא להסכים על דברים – הרי גם מתוך פולמוס מגיעות תובנות.

    שנית, אני לא חושבת שאת תומכת בטראמפ, חלילה. הדבר שאני אומרת מורכב יותר: אני אומרת שהוא לא מסוגל לעשות שום דבר עם תוצאה טובה. הוא יונק את כל כוחו ממעיין מורעל, ולדעתי הרעל הזה ישפיע על כל תוצאה שתתהווה – מקוריאה ועד חקיקה הדנה בבתי ספר או בבריאות או בצבא.

    שלישית, אין לי שום התנגדות לשימוש בכוח. ההתנגדות שלי להתנהלות הנשיאותית היא בגלל הבוז המוחלט שלו לנורמות של עבודה בדמוקרטיה. הוא מפעיל, אפילו יותר מאשר קארל רוב, את התפיסה של אי-שיתוף הקהילייה הפוליטית שאינה תחת מרותו. זו גישה אוטוקרטית, והיא מונעת את הדיון המהותי שנחוץ לפני שהוא יוציא את ארה"ב לעוד מלחמה (בנוסף לכל אלה שאנחנ כבר בהן). וזה נכון גם בנושא קוריאה וגם בנושא ביטוחי בריאות והגירה ולימודים ומסים וכל השאר. והתוצאה היא שהקהילה הפוליטית נרמסת והיכולת להגשים מטרות מוסכמות כמדינה/אומה מתמוססת.

    והחלק השלישי הוא הבעייתי כאן. מדיניות של שליטה רק באמצעות כוח, ללא בניית קואליציות (בתוך ארה"ב וכחלק ממדיניות חוץ) גורמת בהכרח למאבק פיזי/כוחי. מחוץ לארה"ב זה יהיה במלחמה. בתוך ארה"ב זה גרוע באותה מידה, אם כי בדרך אחרת – אנשים (רבים) מתים וימותו בגלל מדיניות של בזיזה כוחנית ודוקטרינת השפע (דוקטרינה נוצרית שאומרת שלמי שטוב בחיים, טוב כי הוא טוב, ולמי שרע בחיים, רע כי מגיע לו.)
    ומלבד מוות המוני (שכבר מתקיים), פירוק מנגנוני התמיכה בחלשים מאבדת את כל הטוב שהחברה יכולה להפיק מאנשים אלה – לו זכו לתמיכה. אנטי-הומאניזים מוחלט.

    ומסיבה זו, אני רואה את הנשיא והתנועה שהוא מוביל כמלחמה נגד כל מה שטוב באנושות ובארה"ב ומסרבת לראות אפילו מה שנראה כהצלחה כדבר טוב – ולמרבה אסוננו, הוא ממשיך להחריב גם את ההצלחות שלו.

  7. שונרא,

    אני לא יודעת אם הויכוח הזה בינינו יוכרע גם לאחר תום כהונתו של טראמפ, כי קורים דברים מסביב שהם לא בשליטתו, ולכי תשימי את האצבע בדיעבד על ה"גורם" למה שקרה. אני רואה בטראמפ אדם מורכב, בתוך תקופה מורכבת. אני מסכימה עם חלק ניכר ממה שכתבת, עדיין מנסה למצוא את הטוב ואת הכוונה הכנה במה שהוא עושה. גם מאמינה , ואולי רוצה מאד להאמין, בחוסנה של הדמוקרטיה האמריקאית עם בלמיה ואיזוניה. וכאמור, קשה לומר אפילו ימים-יגידו, אנחנו חיים בתקופה "מעניינת" מדי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s