סוציאל-דמוקרטיה, אנחנו רוצים. סוציאל-דמוקרטיה עכשיו. רגע, הבנתי, אבל תגידו: איך מגיעים מפה לשם?
יאניס וארופאקיס, שר האוצר קצר המועד של יוון השיב באופן אחד. משמונה לתפקידו, הוא חתר להתנתק מהאיחוד האירופי מיד. ומשלא השיג את מבוקשו, הוא טרק את הדלת והלך. ציפראס, ראש ממשלת יוון, סוציאל-דמוקרט גם הוא, נוהג באופן אחר. הוא נשאר שם, מתיר את כבליה של יוון לאט, ומגליש אותה למטה מראש מסדר הצעקות הבין-לאומי.
ג'רמי קורבין, מנהיג הלייבור הבריטי וסוציאל-דמוקרט נוסף, מפגין סגנון משלו. במשך תקופה ארוכה, עוד מראשית שנות השבעים, הוא התבטא נגד הצטרפותה של בריטניה למה שהיה השוק האירופי המשותף. ב-2015, הוא יצא נגד התנהגותו הברוטלית של האיחוד האירופי כלפי יוון. דווקא לקראת הברקזיט, הוא הפך את עורו. הוא יצא נגדו, ואותת בכך על התלבטותו ועל התלבטות מפלגתו.
הלייבור, מפלגת עבודה, מבינה שהיא חייבת לתמוך במיליוני הבריטים שנאלצו לוותר על פרנסתם לטובת מהגרים. הלייבור, מטעם זה, צריכה לצאת נגד פתיחת הגבולות לאזרחי אירופה שהאיחוד מכתיב. ומהצד הנגדי, היתכן שמפלגת שמאל-מרכז תצא נגד מהגרים? קורבין והלייבור הבריטי החליטו שלא להחליט. כך הם איבדו את אמון הציבור, ודרדרו את מפלגתם.
ואתם, קוראים טובים, עזרו ללייבור למצוא את התשובה הסוציאל-דמוקרטית הנכונה. לי נראה, שהיא תיכתב תוך כדי תנועה, תוך כדי סגירת הגבולות בפני מהגרים. והיא, למרבה הצער, תיכתב על ידי תרזה מיי וצוותה. לא על ידי מנהיגי הלייבור מספסל התגובות.
וזו נראית לי בעייתה הקשה של הסוציאל-דמוקרטיה עכשיו. זמן רב מדי היא מחוץ לעמדת השליטה, מחוץ לעמדת קבלת ההחלטות, מחוץ למעשים. ומי שלא עושה, מתנתק מהמציאות. קורבין ומפלגתו לא תמכו בברקזיט, וגם לא הציעו אלטרנטיבה סבירה. כך הם איבדו את תמיכת מי שנפגעו פעם אחת על ידי תאצ'ר, ופעם שנייה על ידי מדיניות האיחוד הסבלנית מדי כלפי מהגרים.
מיי, על פי התבטאויותיה, כנראה קולטת את כל זה. קולטת שהמענה למצוקת מעמד הביניים הבריטי היא מילוי נאמן של קריאתו להתנתקות, ולסגירת בריטניה בפני מהגרי עבודה זולה. עם זאת היא ערה לדרך המפותלת והקשה הנפתחת לפניה.
לסגור את בריטניה, זה רק צירוף מילים ערטילאי. איך עושים את זה? מה עושים עם מסתננים שמעמדם האזרחי עוד לא הוכרע? איך מתמודדים עם גילויי גזענות ברחוב, ועם ביקורת של"דורשי טוב" מהצד השני? איך מונעים פיצוץ חברתי אלים בבריטניה? איך מונעים פיצוץ אלים בין בריטניה לבין חברותיה לאיחוד?
מיי המעוניינת לשדר כי בריטניה אינה חסרת אונים, זרקה לאוויר איום קטן: הפחתה ניכרת של מס החברות במדינתה. אבל בריטניה אינה אירלנד, בריטניה היא מעצמה. ומשחקי מס מצדה, יתפרשו כהכרזת מלחמה על ידי חברותיה לאיחוד. ואם הן יתחילו במשחק, ולא ילכו לקראתה בהסדרי סחר או בהסדרי תנועות הון חדשים, צעדם יתפרש על ידי בריטניה כהכרזת מלחמה. אלה לא מילים ריקות. אירופה ידעה מלחמות רבות. מלחמות שליטה על טריטוריה גיאוגרפית ועל מרחב כלכלי.
וכדאי בהקשר הזה להיזכר בדבריו של הסופר הגרמני גינטר גראס, שהבאתי כאן בעבר. בספרו האוטוביוגרפי "קילוף הבצל", גראס מתאר איך הפך לסוציאל-דמוקרט לאחר שחווה על בשרו את מוראות ההיסטוריה הגרמנית במאה העשרים. "מדיניות הצעדים הקטנים" של וילי ברנדט, משמשת לו כהשראה ל"אני מאמין" שהוא מציג: "נתיב השבלול, לא הנתיב המהיר. דרך ארוכה, מרוצפת באבניו המעוגלות של הספק".
פוליטיקאי חכם. סופר חכם. גרמניה לאחר המלחמה האיומה. אולי כדאי להקשיב להם. אולי כדאי לתת את הדעת על הדרך, ולא רק על מה שבסופה.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
אחד הדברים המדהימים שלודיטים לרוב הולכו אם הטורים (המפלגה השמרנית של היום אפשר להגיד) הלכו תמיד יד ביד והמעניין הוא שתרזה מאי, היא זאת שצריכה לפרק את הרעיון של השוק החופשי הבלתי מרוסן או ההבנה שחירות היא תמיד מוגבלת בתוך מערכת של חוקים; ונראה לי שקורבין מנסה להיות זה מורח את המלח על הפצעים של מאי תוך כדי ואני רואה את זה בזמן השאלות של רה"מ … תאמיני לי יותר טוב מערוץ הכנסת.
עכשיו, כמה מילים על ליברליות, כאשר מדברים על ליברליות השאלה שלי היא מאוד פשוט מה זה אומר האם מדובר בליברטאניות שהיא אחד האגפים ומעניין שהם השתלטו על המותג של ליברליות אל מול הקהילתנות שהיא אגף אחר של אותו רעיון ליברלי.
ועכשיו בקשר לגראס יש לי רגשות מעורבים … אבל הדרך המהירה היא תמיד בעייתית
אהבתיאהבתי
syeret,
גם בעיניי זה מרתק: החוש הומור של ההיסטוריה, המוביל את מיי לפרק את השוק החופשי נטול הרסן. והפרדוקס הנוסף שהזכרת: חירות כשחיים ביחד – רק בתוך מערכת חוקים. ומעניינת ההבחנה שלך בין סוגי הליברליות: לא היכרתי אותה, כדאי לחדד אותה בדיונים שונים. ולגבי גינטר גראס: הוא טעה כשלא סיפר על עברו ה"נאצי" מיד בהתחלה, אבל הוא פחד כנראה. ספרו האוטוביוגרפי מעניין מאד בעיניי: הוא בחר בצעירותו בדרך שבה הלכו צעירים עניים ובורים בגרמניה. הוא התפכח, ואפשר ללמוד הרבה מהדרך שהוא עשה.
אהבתיאהבתי
תמר זאת הסיבה שאני אוהב להיות היסטוריון לראות את צחוקה של ההיסטוריה.
הרעיון של חירות שנמצאת בתוך מערכת של חוקים נובעת מבסיס התפיסה הליברלית של ג'ון לוק (שהחבר'ה הליברטאנים ניכסו אותו לעצמם) "שאין תכליתו של החוק לבטל את החופש או להגבילו, אלא לשמור עליו ולהרחיבו"… מהמשפט הזה נובע הרעיון שהחירות מתקיימת בתוך מערך של הגבלות כי מה לעשות חירות שלילית (דבר שנלקח מהדברים של האדמו"ר סר ישעיהו ברלין זקולל"ה) יכולה להפוך לחירות חיובית דבר שנוזיק הליברטאן מגיע למסקנה שלו בספר "Anarchy, State, and Utopia".
הצורך הבעיה שהיום המותג ליבראלי הוא מתחלק לשתיים שמדברים על ארה"ב מדובר על השמרנות האמריקאית נוסח מסיבת התה וגו', ואם מדברים על פי התפיסה האירופאית (בעיקר צרפתית-גרמנית) מדובר על רעיון הסוציאל דמוקרטיה… ולכן ישנו צורך להתייחס לשני הדגשים הללו ובשל הבלבול הזה יש צורך להתייחס לדברים האלו ….
אהבתיאהבתי
syeret
תודה, כנראה שנשאר לי עוד מה ללמוד.
אהבתיאהבתי
תמר אני מנסה כל יום ללמוד מחדש
אהבתיאהבתי
בספטמבר 2015 נבחר לראשות מפלגת הלייבור, כשזכה ב-59.5% מקולות המצביעים. בעקבות משאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי שנערך ביוני 2016, ובו החליטו אזרחי בריטניה לפרוש מהאיחוד האירופי, ספג קורבין ביקורת מצד חברי מפלגתו, בכך שתמיכתו הפושרת להישארות באיחוד האירופי נתפסה כאחראית להצבעתם של מצביעי לייבור רבים בעד עזיבת האיחוד.
אהבתיאהבתי
נחום,
תודה, נברתי קצת באינטרנט לפני כתיבת המאמר הזה. ותגובותיו של קורבין הזכירו לי כמה פוליטיקאים, לא חשוב מי. פוליטיקאים שאני לא מחבבת.
אהבתיאהבתי
אפשר לקבל תימוכין כלשהם לטענה שמהגרים גרמו לעלייה באבטלה באוכלוסיה הבריטית?
זה קצת מזכיר את הטענה של תומכי טראמפ כאילו אם ארה"ב רק תבנה חומה סביב עצמה ותתנתק מהמסחר הבינ"ל, רצועת החלודה תקבל חיים מחודשים. כאילו אם ייעצר זרם המהגרים לבריטניה, ייעשו מכרות הפחם של דרום וויילס וצפון מזרח אנגליה (מהאזורים שהצביעו בצורה הכי נחרצת נגד ההישארות באיחוד) לרלבנטיים שוב.
אני מציע לבדוק את הנתונים, כי אז תגלי שיש מתאם די חזק (והפוך) בין כמות המהגרים האירופיים באזור מסויים בבריטניה, ואחוז המצביעים לעזוב באותו אזור. במילים אחרות, ככל שיש יותר מהגרים אירופיים, כך יותר הצביעו להישאר באיחוד (ולשם ההבהרה, לאזרחים אירופיים לא הייתה זכות הצבעה במשאל).
אהבתיאהבתי
Iuhg1878
איני חושבת שאפשר להוכיח את הטענה שהזכרת באופן נחרץ. כפי שאי-אפשר להוכיח באופן נחרץ את היפוכה. תהליכים כאלה בכלכלה מתרחשים לאורך שנים, כשהרבה מאד דברים משתנים במקביל.
נדמה לי גם שהאופן שבו אתה מנסח את הטענה אינו מדויק. איש אינו טוען שרצועת החלודה תקבל חיים מחודשים בעקבות בניית החומה. הטיעון הוא מורכב יותר. כנ"ל לגבי מכרות הפחם בבריטניה. אבל אני לא מתפלאה שנפגעי סגירת מכרות הפחם הצביעו בעד הברקזיט: הם יודעים מה זה להיות מפוטר ממשרתך באמצע החיים. הם סבורים שהגירה מוסיפה ידיים עובדות זולות, וזה הקשר.
לגבי הקורלציה ההפוכה שאתה מצביע עליה: זה יכול להיות עניין של רמת השכלה, דפוסי הצבעה מסורתיים של איזור ועוד ועוד. מהגרי העבודה בבריטניה התישבו דווקא בערים בעבודות שירותים. יתכן שהתישבותם שם מנעה את תזוזת הבריטים המובטלים מהפריפריה לאותן משרות. על כן הניתוח האיזורי אינו בהכרח רלוונטי כאן. כך או כך, מקריאה, צפייה בטלוויזיה ושמיעה, אפשר להתרשם שזה מה שהמיליונים שהצביעו בעד הברקזיט חושבים: השרברב הפולני (שהפך לבעל הפאב הפולני) גוזל לנו את המשרות הטובות.
אהבתיאהבתי
אני חושב שאם תשאלי את העובדים שאיבדו את עבודותיהם ברצועת החלודה, או אם תשאלי את עובדי הפלדה הבריטית, שהפכו לתלויים בחסדיהם של חברת טאטה ההודית ואינם יכולים להתחרות עם מחירי הפלדה הסינית, הם בהחלט כן מצפים שהעבודות האלה יוחזרו/ יושארו.
אני גם שמעתי את טראמפ מדבר על "החזרת עבודות" ולא שמעתי אותו או את מיי מדברים על הכשרה מחדש.
את מניחה שהבריטים המובטלים מהפריפריה יושבים ומחכים שעבודות בלונדון יתפנו כדי לעבור לשם. עובד פלדה מובטל שעבד בתחום 20-30 שנה מהיום שבו התחיל לעבוד, לא ישמח כ"כ פתאום לעבוד כשרברב ללא התנאים המפליגים שהיו לו כעובד פלדה בריטי. ואכן, זה מה שהם חושבים. תמיד קל הרבה יותר להאשים את הזר שגונב את העבודות. זה לא אומר שזה המצב בפועל.
אהבתיאהבתי
וכמובן צריך להזכיר שגם שיקרו להם בצורה מאד בוטה בקמפיין העזיבה.
אהבתיאהבתי
Iuhg
איני מתווכחת אתך על כך שקמפיין הברקזיט היה שקרי וברמה נמוכה. אני גם לא חושבת שהשתחררות בריטניה מדיקטטורת האיחוד האירופי הייתה צריכה ללבוש אופי של ברקזיט. זה מה שקרה כי לא התעוררו קודם, ולא הגיבו בתבונה לרחשי לב הציבור.
ועכשיו, זה מה שיש. בבריטניה ובארה"ב זה לא רק התעשייה הכבדה שנגוזה. בארה"ב אלה מפעלים רבים בתחום מוצרי הצריכה שזזו למקסירו בעקבות הסכם נאפט"א. כלומר, התמונה הרקבה יותר מורכבת ממה שאתה מתאר. סגירת התעשייה הכבדה בבריטניה התרחשה בשנות ה-80 אולי 90, יש לשער שהם לא מצפים לחידושה. אבל הם מצפים ליזמות אחרות של הממשלה. ומצפים שלא יתפשו להם מקומות עבודה, אם זה בפריפריה ואם בלונדון ושאר הערים הגדולות.
אהבתיאהבתי
השאלה היא מה זה יתפסו להם? אם מהגר שחסר קשרים חברתיים וחדש לנורמות החברתיות והעסקיות ולנואנסים שמי שנולד במקום שוחה בהם באופן טבעי, ולעתים קרובות גם לא מדבר בשפה 100%, בוודאי שלא בסלנג המקומי המקובל (וזה עוד יותר חשוב בפריפריה), מצליח להשיג עבודה על פני מקומי, יש כאן שתי אפשרויות-
1. או שהמהגר מציג כישורים יוצאי דופן, ואז העסקתו (ואני כמובן מדבר לא ברמה של העובד האחד) תועיל לחברה, תסייע לה לפתח את עסקיה, באופן טבעי התעשייה המקומית העקיפה תרוויח מזה ובהיקף יותר גדול- כל הכלכלה.
2. או שההיצע המקומי הוא באיכות כ"כ נמוכה, שהמעסיק מתפשר אפילו על המהגר. במקרה כזה, ברור שאין שום תועלת בהסתמכות על כח העבודה המקומי.
לכן, הפתרון לבעיית האבטלה באזורי פריפריה, שהגירה מלכתחילה אינה הגורם אליה (אלא סגירה של תעשיות שהאוכלוסיה המקומית הסתמכה עליהן, מבלי להכשיר את אותה אוכלוסיה מחדש בצורה נאותה), אינה בסגירת שערי ההגירה. אני מסתכל על האזור המקומי שלי, שבעבר הסתמך על מכרות פחם ונחושת, ויש בו עיירות שלמות שכבר 30 שנה לא עובדים בהן כי סגרו את מכרה הפחם בשנות ה-80 ומאז לא היה שום מקור תעסוקה אחר, ושואל אם יש שם מישהו שהיה מקבל את העבודה שלי בתור רואה חשבון לו אני לא הייתי מגיע לכאן. והתשובה היא שבוודאי שלא, כי הבעיה איננה ששנינו הלכנו לראיון ומשום מה העדיפו אותי או כי אני הייתי מוכן לקבל שכר נמוך יותר, אלא שבשלב הרבה יותר מוקדם בחיינו אני זכיתי להיוולד באזור הנכון במדינה שלי בו קיבלתי חינוך מצויין, זכיתי לגדול במדינה שבה חיילים משוחררים מקבלים "הזדמנות שנייה" לתעודת בגרות בזכות מכינה קדם אקדמית, התקבלתי כך לאוניברסיטה שם למדתי בשכ"ל מסובסד עם מגורים מסובסדים, וכך התאפשר לי לקבל מקצוע ששם אותי בעמדה טובה בשוק העבודה הנוכחי.
ואותו אדם מקביל אליי שגדל בעיירה שהסתמכה על מכרה הפחם? במדינה הת'אצ'ריסטית שבה גדל הוא זכה לקבל מעט מאד, וגם את המעט הזה צמצמו לו עם השנים. הוא בכלל לא בעמדה להגיש מועמדות לעבודה שאני קיבלתי, וזו הבעיה האמיתית.
אהבתיאהבתי
Iuhg1878
אני מסכימה אתך שהתשובה לשאלה שמובטלי בריטניה ועובדיה המקופחים שואלים אינה בעלת מימד אחד. היא מורכבת. אבל הברקזיט לא בהכרח מבוסס על ה"תשובה האמיתית" או הסיבה האמיתית, הוא מבוסס על אי-נחת מהמצב הקיים. הציבור מאמץ את הפרשנות ואת התשובות שהוא מאמץ.
ועם כל זאת, אני חושבת שהמהגרים כן מתחרים בבריטים הותיקים. במיוחד בתקופתם הראשונה בבריטניה הם מוכנים לשכר נמוך יותר ולתנאי עבודה טובים פחות. כך הם מושכים את כל הסקאלה כלפי מטה. ואם באים עוד ועוד מהגרים חדשים, הסיפור שלעיל הוא תהליך מתמיד. זה לא שולל את שאר הבחנותיך, לתפישתי, התהליך הוא רב-ממדי.
אהבתיאהבתי