"נתיב השבלול, לא הנתיב המהיר. דרך ארוכה, מרוצפת באבניו המעוגלות של הספק". כך מגדיר גינטר גראס את תפישתו הפוליטית ב"קילוף הבצל", ספרו האוטוביוגרפי. ומי כמוהו יידע לחדד את ההבדל בין השקפת עולם אוטופית, שהופכת להרסנית מעצם מוחלטותה, להשקפת עולם סבלנית ומתונה.

גראס הוא המחשה חיה של ההיסטוריה הגרמנית במאה העשרים. בגיל עשר, הצטרף ל"יונגפולק" – הקבוצה הצעירה בהיטלריוגנד. בגיל חמש-עשרה, התגייס לשירות עבודה בצבא הגרמני, משם עבר לוואפן אס-אס. טראומת המלחמה, ההתפכחות האישית והלאומית בעטיה, הובילו אותו כפי שהובילו גרמנים רבים אחרים לחיק הסוציאל-דמוקרטיה.

גראס מתאר את התהליך שעבר בהשפעת שיחות עם עמיתיו לעבודה במכרה אשלג לאחר מפלת גרמניה, ובהשפעת נאומיו של קורט שומאכר, ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית באותה תקופה. וכך הוא כותב על עצמו: "נראה שחלפו שנים עד שנער המצמדים (תחום עיסוקו של גראס במכרה) לשעבר התחיל להשתלב בתנועה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית בהקשר של 'מדיניות הצעדים הקטנים' של וילי ברנדט, לאחר כמה ניסיונות שווא לדבוק במטרות אוטופיות. וחלפו עוד כמה שנים עד שהמלצתי על 'עקבות הזחילה' בהקשר של חוליי הקידמה ב'מיומנו של שבלול'".

את חניכתו במכרה גראס מתמצת בהתייחסות של אחד מחבריו שם לקיצוניים מימין ומשמאל: "נו, כן, הם אף פעם לא לומדים שום דבר מההיסטוריה. הם רוצים תמיד הכל או לא כלום, ושונאים אותנו, הסוציאליסטים, כי אנחנו מוכנים להסתפק בחצי אם אין ברירה אחרת…". את נאומיו של שומאכר ואת השפעתם עליו, הוא מתאר בקטע נוסף: "לא, הוא לא דיבר, הוא צעק…ואף על פי כן, הסוציאל-דמוקרט לעתיד, והחסיד המושבע של 'מצד אחד ומצד אחר הנצחיים' אימץ אל לבו כמה מהמלים שהדמות השברירית עם השרוול הריק המתנופף הרעים בקולו בשמש הקופחת מעל לראשיהם של עשרת אלפים הנוכחים".

כתיבתו המשוחררת של גראס מציעה כאן כמה הגדרות יפהפיות לסוציאל-דמוקרטיה: נתיב השבלול, דרך מרוצפת באבני הספק, מדיניות הצעדים הקטנים, עקבות הזחילה, להסתפק בחצי, מצד-אחד-ומצד-אחר הנצחיים. הביטויים האלה מדברים אליי בשלמות משום שהם מתחברים לחיפושים שלי אחר כלכלה אנושית, משטר פוליטי אנושי, ובעצם, סוציאל-דמוקרטיה. 

הם מתחברים לשלילה המוחלטת של ה"טיפול בהלם" במדינות שנקלעו למשבר, ובכללן ישראל מאז תוכנית ייצוב המשק של 1985 ועד היום, שהבעתי לא פעם. שיטת ההלם – קיצוץ תקציבי חד, רפורמות מבניות מרחיקות לכת – טופחה על ידי קרן המטבע הבינלאומית ומעוררת התנגדות אצל כלכלנים רבים וטובים. הם מתחברים להצבת המחלוקות בכלכלה כאלטרנטיבה לשיטת ההלם. ויכוחים גלויים, בירור מתמשך והומור הם בעיניי אמצעים יעילים בהרבה מהלם להחזרת כלכלה לאיזונה, במצבים שאינם מצבי חירום. הם מתחברים לשיטת התכנון הכלכלי שהייתה נהוגה בישראל ונגוזה בשנות ה-90.  

מה היה בו, בתכנון של ארבעת העשורים הראשונים של המדינה, שאני חוזרת אליו כל כך הרבה? הייתה בו הבנה של הטבע האנושי: הבנה שמוחלטות ושימוש מופרז בכוח רק מושכים אליהם עוד כוח. הייתה בו קבלה של מגבלות מקצוע הכלכלה: כבר היינו בסרט הזה וגם בסרט ההוא, בואו נלמד את הדברים שוב, לאט ולפרטי פרטיהם. הייתה בו סובלנות לדעה האחרת. היה בו – וזה בניגוד לאופן שבו הוא מוצג על ידי משמיציו – הרבה הומור. המשחק בהשערות כלכליות מגוונות, לעתים פרועות, ההידברות ההכרחית עם גורמים שונים, לעתיםמנוגדים בהערכותיהם, לימדו אותנו הכלכלנים שיעור בצניעות. וצניעות היא יסודה של הסוציאל-דמוקרטיה. 

****"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***