ריבית: טרגי-קומדיה של הכלכלה

טרגי-קומדיה, אך ביום ד' שעבר לא בכו ולא צחקו. אז הועלתה ריבית הפד, ריבית הבנק המרכזי של ארה"ב, והציבור העולמי שתק. מה כבר יש לומר על רבע אחוז? ריבית הפד הועלתה ברבע אחוז. עכשיו היא נמצאת בטווח שבין 0.5% ל-0.75%. מהכרזת הטווח הקודם חלפה לה שנה.

בדצמבר שעבר הבטיחו כי הריבית תועלה ארבע פעמים ב-2016 . זאת, לאחר שהיא לא הוזזה ממקומה מאז 2006. הבטיחו, לא קיימו, וכעת מבטיחים שלוש העלאות רבית בשנה הקרובה.

מה שתומך בהעלאת ריבית עכשיו הוא הכרזתו של טראמפ על מדיניות תקציבית מרחיבה – השקעת מאות מיליארדי דולרים בתשתיות בארה"ב. צעד כזה, אם הוא ייעשה כראוי, יעורר את הכלכלה, ויגביר את צמיחתה. העלאת הרבית בשנה הנסגרת עכשיו כנראה נבלמה מחמת הבחירות שהיו צפויות לקראת סופה. העלאת רבית מאיימת לפגוע בפעילות הכלכלית, בעיקר בפעילות המגזר הפיננסי. הפד המודע לזה ביטא את התחשבותו באובמה ובהילרי קלינטון.

טרגי-קומי, לא סתם מיקמתי את החלטת הריבית תחת הכותרת הזו. ראשית, מרכזיותו של הבנק המרכזי האמריקאי. כולם מתיישרים אחריו. זאת עקב זרימת הכספים החופשית היום על פני תבל. זרימה לתוך המדינות שבהן הריבית גבוהה, ואל מחוץ למדינות שמתחת למפלס הרבית הכללי. מה כבר יכול לעשות רבע אחוז? שאלה טובה. הזזת כספים עולה כסף, והשפעותיה מראש הן רק משוערות או מנוחשות. אבל בשוקי הון רדומים כמו עכשיו, יש מי שמנסה למצות כל הזדמנות.

שנית, מרכזיותה של הריבית בכלכלה. על פי התיאוריה, נמצא יחס הפוך בין גובה הריבית להיקף הפעילות המשקית. ככל שהריבית גבוהה יותר, כך נוטים פחות לצרוך ולהשקיע. זאת גם הסיבה להנמכת הריבית כמעט עד לאפס בשני העשורים האחרונים, שנים בהן התערבותה של המשלה באמצעות הזרמה תקציבית צומצמה עד מאד.

בדיעבד, מתברר כי הקשר ריבית-צמיחה מורכב יותר משחשבו. בטווח המיידי, אמנם נצפה היחס ההפוך שחיכו לו. אך, לצדו, התפתח תהליך מורכב. הפחתת הריבית הקפיצה את מחירי הנכסים בכל מקום. היא הזניקה את הבורסות לשיא, ועכבה הנפקות חדשות. כך נפגעו חסכונות הציבור המושקעים בבורסה, ועקב כך הואטו צריכתו הפרטית והשקעותיו היצרניות. נואשי הבורסה פנו לרכישת דירות ונכסים דומים, עד להזנקת מחיריהם. יכולתם של אנשים, צעירים בעיקר, לבזבז כספים נשחקה, והצמיחה נעצרה.

התפתחות זו לא נעלמה מעיניהם של ראשי הבנקים המרכזיים. היא השרתה עליהם געגוע לרבית גבוהה. כמו תמיד, הובילו בכירי הבנק המרכזי של ארה"ב, ג'נט ילן היו"ר, וסטנלי פישר, סגנה. הם מרבים לאותת על העלאת ריבית, בתקווה כי איתות מקדים יוביל התאמה הדרגתית במחירי הנכסים, וימנע קריסה דרמטית בוול-סטריט ואחיותיה. הם, בבנקים המרכזיים, מאותתים. הם מתרשמים שאיתותיהם לא משנים את המגמה. הם מתעכבים בהפיכת האיתות להעלאת ריבית.

צדו הטראגי של התהליך הוא, אם כן, תפיחתה המתמשכת של בועת מחירי הדיור ושאר הנכסים. תפיחה שמגבירה את החשש בפני משבר חד. צדו הקומי של התהליך הוא התמדתם העיקשת של האיתותים. מאותתים, לא מממשים, בתירוץ של התפתחויות כלכליות לא תומכות. כאילו שעיכוב של חודש אחד בשכירת עובדים יכול להוסיף משהו שלא היה ידוע קודם לתמונה המלאה.

וכך, ראשי הפד וראשי הבנקים המרכזיים האחרים מתכסים בהודעת הריבית החודשית, לאמור: אנחנו רוצים להעלות. רוצים ולא יכולים. הפער הזה בין דיבור למעשה הוא ביטוי לחולשה גדולה. חולשת התיאוריה הכלכלית שאינה יודעת לומר מה יקרה אם… ולצדה,  חולשת הדמוקרטיה המערבית. היא לא יודעת לומר היכן תהיה אחרי קריסת הבורסה. לכן היא לא מרהיבה עוז להנהיג.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה , רכישה ישירה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

8 מחשבות על “ריבית: טרגי-קומדיה של הכלכלה

  1. אפשר לסכם באופן בינארי ופשטני שכל מי שיש לו עודף כסף יצחק וכל מי שנמצא במינוס ולווה יבכה?

  2. יעל,

    האמת היא שאי-אפשר לסכם באופן בינארי ופשטני. זו כל הבעיה. לכן הם יושבים, משלבים ידיים, אומרים שהם רוצים. רוצים אך לא יכולים.

  3. מאיר עיניים, תודה !

    היכן ניתן לראות הכרזה של טרמפ על מדיניות תקציבית מרחיבה? האם להערכתך יש להניח שכך אמנם יפעל ?

    אלון

  4. אלון,

    תודה לך. הוא הבטיח מדיניות מרחיבה במצע שלו, וחזר על זה בהזדמנויות שונות. מקובל להאמין להכרזה הזו, ולטעון שהבורסות התאימו את עצמן ליישומה. ומה אני יודעת אם כך יפעל. סביר להניח שלפחות בהתחלה הוא ינסה לקיים את הבטחותיו.

  5. "הפחתת הריבית הקפיצה את מחירי הנכסים בכל מקום. היא הזניקה את הבורסות לשיא, ועכבה הנפקות חדשות. כך נפגעו חסכונות הציבור המושקעים בבורסה, ועקב כך הואטו צריכתו הפרטית והשקעותיו היצרניות. "
    את יכולה בבקשה להרחיבלגבי התהליך הזה? זה לא ברור לי. מה פגע בחסכונות הציבור ולמה זה האט את צריכתו?

  6. סער,

    בקריאה מחדש אני מודה שכתבתי את זה קצר מדי ודחוס מדי. התהליך שאני מתארת הוא התהליך שבו מחירי הדירות ושכר דירה הוקפצו. עקב תשלומי המשכנתא ושכר הדירה, נותר לזוגות צעירים ולמשפרי דיור פחות כסף לצריכה פרטית. במקביל, זינקו הבורסות לשיא, והצפי הוא כי מחירי ניירות הערך יירדו בעתיד הנראה לעין. היום, לאדם מן היישוב, אין מקום שבו הוא יוכל לקבל תמורה סבירה על חסכונותיו, ללא סיכון גבוה. גם יזמים יצרניים הנהנים מרבית נמוכה על האשראי שהם לוקחים, צריכים לקחת בחשבון את האפשרות כי מחיר הנכס שלה יירד ואולי יפול בבורסה בעתיד הנראה לעין. העובדה היא כי ההשקעות היצרניות נעצרו בכל מקום.

  7. תודה תמר על התשובה אבל אני מודה שלא הבנתי או שלא השתכנעתי.
    מחירי הדיור העלו את תשלומי המשכנתא, אבל הריבית שירדה הורידה אותם וההכנסה של אותם עשירונים שרוכשים דירות עלתה. מחקר שנעשה במסגרת התוכנית לכלכלנים חברתיים של המכללה החברתית-כלכלית וקרן ברל כצנלסון, מצא שקל יותר לקנות דירה בניגוד למה שנהוג לחשוב (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4851635,00.html)

    התיאור שלך על החשש מירידה עתידית במחירי ניירות הערך, ומנפילה בבורסה, וחוסר היכולת לחסוך – היו אמורים דווקא לדחוף אנשים להשקעות יצרניות (שאינן בבורסה). לכן, אני לא רואה כאן הסבר משכנע לכך שהריבית הנמוכה עצמה יצרה איזו בעיה בצמיחה.

    אם כבר, הייתי מציין את זה שהעלייה במחירי הדירות, דוחפת את המשקיעים להמשיך ולהשקיע בדירות במקום בהשקעות יצרניות וזה נובע מסיבות אחרות שגורמות להשקעות יצרניות להיות לא מספיק רווחיות. העלאת הריבית חזרה לא תשפר את המצב להערכתי. היא גם תייקר את עלויות המשק היצרני וגם תכביד על המשכנתאות עוד יותר. הפתרון מצוי רק בהוצאות הממשלה ולא בריבית.

  8. סער,

    אני לא מכירה אמצעי אחד בכלכלה שהשפעתו הוא חד-כיוונית. לגבי הריבית, למיטב זכרוני, תמצא עוד בכתביו של קיינס השפעות מנוגדות שלה. עכשיו, לגבי המחקר שהזכרת, אני בטוחה שהם עשו עבודה טובה ונאמנה, אבל לכל מחקר כזה ישנם תמיד מחקרים שמראים את ההיפך הגמור והעניין הוא שכו-לם צודקים. זה גם ככה וגם ככה. ובכלל, השיקול ברכישת דירה אינו רק הרבית העכשווית והאינפלציה העכשווית שנכנסו לתחשיב המחקר, אלא הריבית והאינפלציה עשרים עד שלושים שנה קדימה כאורך טווח המשכנתא, וכאן האי-וודאות גדולה, במיוחד מחמת הריבית האפסית היום והשלכותיה.

    ולגבי הנפילה העתידית במחירי המניות והאג"ח, חברות בהחלט נותנות לזה מקום בשיקולי גיוס ההון שלהן. ובנוסף, משבר בורסאי כמעט תמיד הופך למשבר כלכלי נרחב, ובכך מאיים על יכולתן העתידית למכור את תוצרתן. אוכל להמשיך כאן עוד ועוד, לי ברור שאיזון הוא מילת מפתח בכלכלה, וריבית אפסית או שלילית מוציאה את המשק מאיזונו. הכיוון הנכון הוא רבית חיובית נמוכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s