נסו לחפש הגדרה לרבית. אני ניסיתי. הלכתי בכוונה למילונים ולספרי לימוד בכלכלה. מצאתי ניסוחים כגון: "רבית היא החיוב עבור הזכות ללוות כסף" (אתר פיננסי באינטרנט), "רבית – רווחים שהמלווה לוקח מן הלווה כתוספת על סכום ההלוואה שהוא נותן לו" (מילון אבן-שושן).
לא מצאתי הגדרה לרבית בספרי הלימוד בכלכלה, רק דיון אודותיה כאילו לכו-לם ברור מהי. בעוד שגם שתי ההגדרות שלעיל הן יותר תיאור של התופעה מאשר ניסיון לחדור למהותה. וזאת אולי מהסיבה הבאה:
כל ניסיון לרדת לעמקי הרבית כרוך בשיפוט ערכי. והכלכלה ה"מדעית" של ארבעים השנה האחרונות לא מחבבת ערכים. חזרתי לסמואלסון, אהוב לבי. אהוב לבי, משום שהוא עשה את כל הסיבוב של להיות מתחכם ומתוחכם לפני שחזר אל היסודות בסוף שנות הארבעים, בספרו הקלאסי "תורת הכלכלה". וסמואלסון, בנספח אחד, שואל: "ההוגנת היא נטילת רבית? אריסטו בשעתו אמר כי הכסף 'עקר', ולכן אין זה הוגן לתבוע רבית בעד מלווה-כסף. גם רבים מן האסכולסטיקנים (הוגים במסורת הוראה ולמידה תיאולוגית נוצרית) בימי הביניים תמכו בדיעה זו, וסברו, כי הרבית אינה אלא נשך שאין להצדיקו. ואכן, החוק הכנסייתי שהיה שליט בימי הביניים, אסר נטילת רבית".
ולצד כל אלה, איסוריו הרבים של התנ"ך שלנו על גביית "נשך ותרבית (או מרבית)". לא בכדי, דנים עד היום, על משמעות כל אחד מהם: האם כבר בתנ"ך נמצאת ההבחנה בין רבית נורמטיבית, לרבית גזל.
כך או כך, כבר אלפי שנים שגובים רבית. זאת, על סמך ההנחה כי הלווה לא היה לווה אלמלא הפיק תועלת כלשהי מההלוואה: מימון השקעה שתישא רווחים, תשלום עבור הכשרה מקצועית שתגדיל את הכנסתו, זמינות של כסף לרכישת נדל"ן או לצריכה שוטפת שתתרום לאיכות חייו. ואם ההלוואה מעלה את רווחתו של הלווה, מדוע שהמלווה – שויתר על הפקת הנאה ישירה מכספו לזמן-מה – לא יתבע מהלווה פיצוי על הויתור שלו, וגם מעין פרמיית ביטוח על הסיכון הטמון בהפקדת כספו בידי אדם אחר.
כלכלת השוק המסורתית תמיד גבתה רבית חיובית. הנה, אפילו בקביעה הזו איני בטוחה. לא חפרתי מספיק בנושא, על מנת לומר בוודאות כי הרבית השלילית המונהגת עכשיו היא תופעה שלא התקיימה מעולם. אני מניחה, שבחודשים הבאים העניין יבורר ביסודיות במאמרים שייכתבו.
בינתיים, כמה מהבנקים המרכזיים המובילים בעולם (יפן, שווייץ ושוודיה מוזכרים בהקשר הזה) החלו לשלם רבית שלילית לבנקים המסחריים המפקידים אצלם. ובמילים אחרות, אותם בנקים מרכזיים גובים תשלום, בשיעור מזערי בינתיים, על כל הפקדה אצלם. והם בגבייה הזו אומרים: אל תפקידו אצלנו! אין כל וודאות שתצאו נשכרים מהכסף שהציבור יפקיד אצלכם! תלוי מה תצליחו לעשות בשוק החופשי.
אז למה מצפים הוגי הרבית השלילית? הלוואי והם היו בטוחים שהם יודעים. לכאורה, כאשר על ההפקדות בבנק המרכזי מוטלים קנסות, ומצב העסקים לא נפלא, ייטו הבנקים המסחריים להוריד את רבית הזכות ואת רבית החובה שלהם. הציבור יתומרץ ללוות מהם עוד כסף, למשוך חלק מהפקדותיו אצלם, ולרוץ לבזבז. אם אמנם הוא ישפוך את הכסף על צריכה שוטפת, תוגבר הפעילות הכלכלית. ואז, תתממש ותשגשג ההנחה האומרת כי ככל-שהרבית-נמוכה-יותר-כך-הצמיחה-עולה-יותר,ואם-היא-שלילית-כך-עוד-יותר. אבל כדאי לזכור שהציבור גם ככה מבוהל, רבית שלילית תבהיל אותו עוד יותר. ואז מאד יתכן, שהוא לא ישבור את חסכונותיו, אלא ייקח אותם לבורסה או לרכישת נדל"ן. לא שהוא יידע למה, אבל על-הדרך, הוא ינפח עוד את הבועה.
מה ייצא לנו מזה? מה ייצא לבנקים? אולי תודה מהחברים שלהם? לא בטוח. לא בטוח מה יקרה להם בעקבות התרגיל. לא ברור מה יקרה למגזר הפיננסי כולו. לא ברור מה יקרה לצמיחה. לא ברור מה יקרה לתקציב הממשלה. אז למה בכלל רבית שלילית? הנה התשובה המדעית: להעלות, כך חושבים בבנקים המרכזיים, אי-אפשר (ולמה הם חושבים ככה? על סמך יידע מוכח?). לשבת בחיבוק ידיים, לא נראה טוב. מה נשאר? רבית שלילית. ממילא, אף פעם, אי-אפשר יהיה לקבוע חד-משמעית מה חלקה במהומה הבאה שתפרוץ.
***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***
עידן השוק החופשי 
את מתייחסת בניתוח רק לתגובת ציבור הצרכנים ולא למשקיעים. לכאורה לפחות, יש כאן הכוונה להשקעת הכסף במערכת היצרנית, כי ההשקעות של כסף בכסף לא כדאיות.
אהבתיאהבתי
אנונימי,
כתבתי צריכה בתור דוגמא, היא גם מגיבה הכי מהר. אתה יכול להוסיף גם השקעה, לא נראה לי שזה ישנה את התמונה עקרונית. בפרט, שבכל העולם המתועש וגם אצלנו, ההשקעות היצרניות לא ממש פורחות בשלושים השנה האחרונות. הרבע אחוז לכאן או לכאן ברבית לא ישנה את התמונה.
אהבתיאהבתי
מה שלימדו אותי מורַי לכלכלה הוא שרבית היא פרמיית הביטוח לסיכון שהלווה לא יחזיר את ההלוואה. אבל זה היה בעידן שבו כסף היה רק אמצעי תשלום ולא משהו בעל ערך לכשעצמו.
משנעשה כסף משהו העומד בפני עצמו נעשתה הריבית מחיר לכסף.
ובמושגים של פעם מחיר למשהו חסר ערך.
אבל זה לא הפרדוקס היחיד באמונת הכלכלה הנ"ל (הנ"ל = הניאו ליברלית).
ובחזרה לקהלת "הבל הבלים וגו'"
אהבתיאהבתי
היי לקסי,
כן, אני מתחילה להיזכר בכלכלה הישנה. ואני אוהבת את התרגום: הנ"ל=ניאו-ליברלית.
אהבתיאהבתי
מארגנטינה הרחוקה אני מזכיר לעמיתי שמבינים יותר מדבר אחד או שניים יותר ממני, שבמדינות החייבות כסף רבית היא עניין בהיר וחד: על מה שהיית חייב שלשום X, מחרתיים תהיה חייב X+Y… לא מאד מסובך… אבל ברורה הטענה שלך תמר ואין לי מה להוסיף על מה שכבר כתבו אחרים. מכיוון שלא נותר לנו כרגע אלא לשבת ולהתבונן במחזה האבסורד, נזכיר שוב ושוב שהכל מתחיל ונגמר בכלכלה הממשית, הריאלית ושלכן כל כלי שאיננו שייך ישירות לכלכלה הריאלית הוא סוג של מנוף כדי לקדמה או לפגוע בה. הרבית מהבחינה הזו היא כלי כזה ואין כאן כל חידוש. וגם בטענה המסכמת שלי אין ולא יכול להיות שום חידוש אבל מדי פעם אני מרגיש צורך להזכיר אותה: כל עוד החברה בנוייה מאנשים שלא רוצים לעשות את המאמץ לראות כמה חתיכות מהתמונה הכללית ולא רק את הזווית המסויימת שלהם, ימשיכו הכלים הללו, הפיננסיים, להיות הכלים המרכזיים בויסות הבלגן הגדול המכונה כלכלה מתועשת. אין ולא יכולה להיות דרך אחרת, גם אם ברגעים ארוכים בהיסטוריה הממשלות הפעילו כלים פיסקליים שממש השפיעו ויצרו כלכלה ריאלית. כי גם כשממשלות מובילות כלכלה ריאלית הם חייבות לעשות שימוש בכלים אבסטרקטיים ומשונים כמו הרבית.
אהבתיאהבתי
אנונימי,
תודה, ומסכימה איתך. אני בוודאי לא נגד שימוש בכלי הרבית. משהו בהקצנה הזו של רבית שלילית, שלאיש אין מושג מה היא בדיוק עושה, מעורר בי חשש.
אהבתיאהבתי
לקסי,
שוב תודה. הוספתי לפוסט את מה שכתבת על פרמיית סיכון. זה המובן מאליו, משום-מה נשתכח ממני.
אהבתיאהבתי
לקסי,
1. לא ידוע לי מי לימד אותך כלכלה אבל החסרת חלק ממה שמלמדים על ריבית. בכל מקרה שיעור הריבית מורכב גם ממחיר הסיכון וגם מחיר של הקדמת שימוש (או הפיצוי לדחיית השימוש) בכסף, מקור המימון.
2. אשמח אם תבהיר לי את מהות העידן "… שבו כסף היה רק אמצעי תשלום ולא משהו בעל ערך לכשעצמו"?
אהבתיאהבתי
הערה אחת.
ריבית שלילית הייתה קיימת למשל בחשבונות בשוויץ עד לרמה של 2% לשנה! והפקידו שם כמו משוגעים…והגדרת הריבית היא פשוטה מחיר עלות השליטה בכסף לזמן מסוים.נתחיל בעיסקת הלוואה פשוטה כמה את מוכנה לשלם בעבור שטר של 100 לתמיד?כל סכום עד 100. שום מצב שתסכימי לשלם 101 בעבור 100. ברגע שמוסיפים לזה זמן קצוב ואו סוגי מטבע? אז זה מתחיל להראות אחרת. נכנס סיכון והפרשי שער. אם אתה חי בעולם שקשה לך לשמור על הכסף שלך (מיסים או ליסטים..) כדאי לך היה לשלם לבנק בשוויץ 2% שישמרו בעבורך על הכסף.
אהבתיאהבתי
בני,
תודה על תגובתך, היא מעוררת מחשבה. במיוחד העניין של אי-תשלום רבית על מתנת כסף לתמיד. בתגובה ראשונה שלי, אולי יש הבדל בין מתנה להלוואה. אם אתה מקבל כסף לתמיד, מדוע שתשלם עבורו רבית?
אהבתיאהבתי
לא דיברתי על מתנה. אלא על הלוואה לתמיד. זה מעין תרגיל מחשבתי להסביר מה מקור הריבית.
הריבית זה מה שאת מוכנה לשלם בעבור שליטה בכסף לזמן קצוב. אני פשוט קוצב את הזמן לאין סוף. שהזמן מתקצר מתחיל חשבון ומגיע עד לריבית שלילית. סביר שמי שמפקיד כסף במקום שיש בו ריבית שלילית חושב שהכסף נמצא בסכנה אצלו. גם מי שמשכיר כספת ושם בה מזומן עושה את אותו הדבר.
מצד שני קחי לדוגמא קו אשראי קבוע? מה שקוראים "מסגרת" זה בעצם הלוואה לתמיד שכל הזמן משלמים בעבורה ריבית. אם מנצלים אותה. שזה אותו דבר. הלקוח מקבל מסגרת של 100 אלף ש"ח מושך אותם וכל עוד הוא ישלם כל חודש את הריבית? זה יכול להמשך לנצח ואם הוא ישלם את כל המסגרת הוא לא יצטרך לשלם ריבית כלל.
אהבתיאהבתי
מצד שני יש את השיקולים של המקרו כלכלה. רוצים שהכסף יעבוד בכדי שתהיה כלכלה. למשל יפנים חוסכים יותר מדי.. יש על זה סיפור יפה. הגיע תייר לעירה ביקש חדר בפונדק אמרו לו 100 דולר הוציא שטר נתן ועלה לחדר. הפונדקאי רץ לקצב ושילם לו 100 דולר שהיה חייב לו בעבור אוכל הלה רץ מיד לסוחר ושילם לו את החוב על התבואה שקנה ממנו הלה רץ מיד ושילם לפונדקאי על זה שהלין את המשפחה שלו. אז ירד התייר ואמר שהוא לא אוהב את החדר קיבל בחזרה את המאה דולר שלו ונסע הלאה… כל העירה חייה מזה שהוא השאיל להם מאה דולר לשעה…אם הכסף היה נשאר בבנק או בכיס שלו? כל העירה היתה פושטת את הרגל…
אהבתיאהבתי
בני,
תודה, הבהרת יפה את עניין ההלוואה לתמיד. האמת, לא חשבתי על זה ככה. גם הסיפור בהמשך. אתה בא מתחום הפיננסים? התחום הזה פחות חי אצלי, כי מעולם לא עסקתי בו באופן מקצועי.
אהבתיאהבתי
ממש לא. אפילו לא למדתי כללה בצורה מסודרת אבל אני מספיק זקן ועם מספיק נסיון…
אהבתיאהבתי
רואים את הנסיון, וזה מרענן לקרוא זוית אחרת.
אהבתיאהבתי