זוכרים את התרגיל בחשבון מכיתה ד'? לוקחים שבר פשוט ומנסים להביא אותו למצבו הכי בסיסי. ניקח, למשל, את היחס 6 חלקי 18. יש שתיים במונה ובמכנה? מצמצמים ומגיעים ל-3 חלקי 9. יש שלוש למעלה ולמטה? מצמצמים שוב. הפלא ופלא, אפשר לבטא את השבר המקורי בעזרת מספר פשוט יותר הנקרא שליש.

פעולה זהה לגמרי עושה לנו הממשלה בכל פעם שהיא מטפלת במה שהיא מכנה יוקר המחיה – מחירו של סל הצריכה האופייני (נאמר ממוצע) לתושבי המדינה. היא מנסה להוזיל את הסל, בעיקר בעזרת פתיחה נוספת של היבוא במגזרים המעטים שעוד נותרו סגורים, כגון מגזר החלב.

ומדוע כה משתוקקת ממשלתנו לסל צריכה זול יותר? היא חותרת להוריד את השכר, מבלי לפגוע במה שאנו מכנים רמת החיים – היחס בין ההכנסה הממוצעת במדינה לעלות סל המוצרים והשירותים שלה. חיזרו שוב לשבר הפשוט: הוזלתם את סל ההוצאה  ב-3%, תוכלו עכשיו להפחית את השכר בשקלים ב-3% מבלי שרמת החיים תיפגע.

השאלה המעניינת היא מדוע על הממשלה לבצע את תרגיל הצמצום הזה, אם לכאורה הוא לא משנה דבר ברמת החיים ובכלל. והתשובה המעניינת-לא-פחות היא שכאן מתווסף עוד ווסת אחד למשוואה – שער החליפין של השקל, השער המקשר בין המחירים והשכר בישראל למחירים ולשכר בחו"ל.

ישראל רוכשת מוצרי יבוא בחו"ל מדי שנה בשיעור המתקרב לשליש מסך התוצר המקומי הגולמי שלה. היא מייצאת לחו"ל מדי שנה נתח דומה מסך התמ"ג. ובמילים אחרות, המשק הישראלי הוא תלוי סחר בינלאומי.

מאז ראשית שנות ה-2000, מסתמנת מגמה מתמשכת של ייסוף המטבע בישראל. שער החליפין של השקל לדולר נמוך היום בכ-30% משיאו בראשית שנות ה-2000 (4.983 שקל לדולר ב-20.7.2002 לעומת כ-3.5 שקל לדולר היום). שער החליפין של השקל נקבע בשוק מטבע חופשי, שבהכרח הוא גם ספקולטיבי ותנודתי. לכן אין ביכולתנו לומר בנחרצות כי שער השיא הוא גם שער שיווי המשקל. אך סימנים רבים מעידים על היותו של השער הנוכחי מיוסף בהרבה מהשער הנחוץ. ולראיה, קיפאון הייצוא מישראל מאז ראשית 2012.

ייסופו של השקל לפרקי זמן שונים החל כבר בשנות השמונים של המאה שעברה. בתחילה, סביב תוכנית ייצוב המשק, הוא שימש לבלימת האינפלציה: שקל מיוסף מוזיל את מחירי היבוא בשקלים, וכך מושך את מחיר סל הצריכה בישראל כלפי מטה. מאז סוף שנות ה-90, השקל המיוסף הוא פועל יוצא של התחמקות הממשלה מניהולו. זה השער שנקבע בשוק החופשי, והממשלה אינה עושה הרבה כדי לשנותו, חוץ מרכישת מט"ח אקראית – המועילה רק במעט – על ידי בנק ישראל.

שער השקל המיוסף מייקר את הייצוא שלנו במטבע זר, ומקשה עליו להתחרות בתוצרת שמקורה בסביבת מטבע אחרת. הוא מוזיל את היבוא במונחי שקלים, ומקשה על התחליפים המקומיים לשמור על נתח השוק שלהם. שחיקת מעמדם התחרותי לוחצת על היצרנים בישראל לשחוק את השכר שהם משלמים בשקלים. השחיקה המצטברת אינה  מפצה על מלוא הייסוף בשער החליפין, וכתוצאה, נפגע המגזר החשוף לתחרות בינלאומית ומואטת הצמיחה.

 בסופו של דבר, ומבלי שהרגשנו  איך זה קורה, אנו מוצאים את עצמנו במשק שכל-ערכיו-כל-הזמן נגררים למטה. פער התמ"ג לשעת עבודה בין ישראל למדינות המפותחות הולך ומתרחב, במקום שייסגר כמקווה. כלומר, הקפאת שער החליפין והורדת רמת החיים הנגזרת ממנה, מובילות את ישראל בביטחה למטה, לפיגור הולך וגובר אחר המדינות שאליהן פעם חלמנו להידמות.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***

.