ומי מוביל בארה"ב? הבנק המרכזי, כמובן. שום דבר כבר לא יכול להיחשב למוזר מדי בעידן הזה של שנות האלפיים. מעוז התפישה הכלכלית השמרנית, הלא הוא הפד האמריקאי, הכריז לאחרונה על צעד שאי-אפשר לפרשו אלא כחזרה לתכנון כלכלי. אותו תכנון כלכלי שהיה דגלה של הסוציאל-דמורקטיה לאחר מלחמת העולם השניה. אותו תכנון כלכלי, שבגרסתו המוקצנת, מזוהה עם המשטר הקומוניסטי בבריה"מ.

מאליו מובן שהפד לא חגג את המרת דתו הכלכלית ברוב עם. אבל הצעד שעליו הכריז, ביובשנות הרגילה שלו, הוא בבירור צעד תכנוני. על פי הידיעה, שפורסמה בדף הראשון של ההרלד טריביון מה-13 לדצמבר, הפד יתלה מעכשיו והלאה את קביעת הרבית שלו לטווח קצר בשיעור האבטלה בארה"ב. ובניסוחו הטכני של הפד, הוא מתחייב לשמור את הרבית המוניטרית שלו, הרבית שעל פיה כו-לם מתיישרים, בשיעור הקרוב לאפס כל עוד ששיעור האבטלה בארה"ב נותר מעל ל-6.5%. שיעור האבטלה, בעת פרסום הידיעה, היה 7.7%. על פי הערכת הפד, יהיה עליו לשמור על הרבית המקורקעת עד לאמצע 2015, לפחות.

שלושה מאפיינים הופכים את הצהרת הפד לתכנונית במהותה.

ראשית, ההתליה החד-משמעית של שער הרבית בגובה האבטלה. ערנות לקשר בין שני המשתנים תמיד נמצאת שם, בשיקולי הפד. כולם יודעים שהעלאת רבית נוטה להאט את הפעילות הכלכלית ולהחמיר את האבטלה. לכולם ברור שהמחויבות לשמירת רבית נמוכה מכוונת לשלוח את האזרחים הקטנים לשלוף את כספם מהבנק – שם הוא מונח ללא תמורה – לרוץ אל הקניונים וכך לעורר את הפעילות הכלכלית. אבל את זאת ידעו כל השנים האחרונות, ובכל זאת הפד העדיף את יעד האינפלציה על פני יעד האבטלה בשיקולי קביעת הרבית שלו. כעת, לראשונה, הפד מציב את התעסוקה המלאה בראש סדר העדיפויות הלאומי.

ובמילים אחרות, הפד בתיאום עמדות עם ממשלת אובמה החדשה, אומר לעם האמריקאי כי יעדי הממשל נהפכו על פיהם. יותר מזה, הפד מותח קו מדגיש תחת יעדה הכלכלי של הממשלה שהיה עד לאחרונה לא-מובלט ולא-מדובר. הפד גם מבהיר כי יינקטו אמצעים להגשמת היעד, ובתוכם, האמצעי שלו: שמירת הרבית האפסית. הצהרה חד-משמעית על יעדים ותיאור האמצעים להגשמתם היא מיסודות התכנון הכלכלי.

שנית, כימות היעדים החדשים. טווח הזמן המינימלי ליישום המדיניות מוגדר בבירור – לא לפני אמצע 2015. שיעור האבטלה המרבי שאליו הפד חותר גם הוא מוגדר באופן חד – לא יותר מ-6.5%. שימוש ביעד מספרי מוגדר הוא מאפיין מובהק של התכנון הכלכלי הישן והטוב, מעין הפגנה של רצינות התוכנית.

שלישית, כמו בכל תכנון כלכלי הגון, גם כאן הצעדים לא נעשים בהיחבא. אדריכלי השינוי טורחים להבליט את צעדם על ידי הודעה פומבית בסיום מפגש ראשי הפד. הדיבור הגלוי על צעד מדיניות מפורש מקבע את מחויבותה של הממשלה. על כן, הוא נחשב לאמצעי תכנוני בפני עצמו: הממשלה התחייבה, הציבור נקרא להאמין, הציבור נקרא להתאים את החלטותיו למדיניות הממשלה.

ניתן לשער, שצעדו של הפד נדחף על ידי הקושי להגיע להסכמה תקציבית בין הממשלה לבין  המפלגה הרפובליקאית המעכבת את אישור התקציב בקונגרס. הממשלה מעוניינת בהעלאת מסים שתאפשר הוצאה תקציבית סבירה ללא גלישה לגירעון גדל מדי. בהיעדר תמיכתה של המפלגה הרפובליקאית, מתעורר חשש מכיווץ תקציבי והחמרת המיתון שבו ארה"ב שקועה. שמירת הרבית הנמוכה היא פיצוי כלשהו לאזלת היד התקציבית.

אבל החיבור הזה מסביר רק את כיוון מדיניותו של הפד – יותר הסתמכות על הרבית בגלל דיכוי יכולותיו של התקציב. העיקר הוא המהפך – המהפך שחל בדרך חשיבתו של הפד האמריקאי – זניחת אמונתו העיוורת בשוק החופשי והסבת פניו אל התכנון הכלכלי. הודעת הפד לא זכתה עדיין לתשומת הלב הראויה לה. פרשני הכלכלה בעולם ובישראל לא קלטו עדיין את חשיבותה. ממשל ארה"ב מוביל את העולם המתועש להמרת דתו. זה אותו ממשל שהוביל אותו למודל הליברלי החדש בשנות ה-70. זה אותו מגדלור של יידע ושל ערכים, אותו צומת של כוח ושל השפעה  – הממשל האמריקאי.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה כאן, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***