במפגש הקפה האחרון שלי עם חברה, היא סיפרה לי על הסיור בבניין פאלאס שבו השתתפה. פאלאס, הלא-הוא מלון היוקרה וולדורף אסטוריה ירושלים, היה ביתי במשך חמש-עשרה שנה, מקום משכנו של משרד התעשיייה והמסחר. חברתי דיווחה בצער על חזות הבניין ששונתה, על גרם המדרגות שאיבד מפארו, ועל הלובי שפעם היכה בתדהמה את כל באיו, ועכשיו נראה מגומד.

נדברנו לשתות שם את הקפה הבא, ואני בירכתי את עצמי בליבי על שני ביקורי הפרידה שעשיתי במקום. ביקרתי בבניין פעמיים לפני שהמשרד הועתק ממנו לקריית הממשלה. היה לי ברור שעיצובו המקורי מסוף שנות העשרים של המאה שעברה לא יישמר, ובאתי לראות אותו בפעם האחרונה. עליתי בגרם המדרגות המפואר, סרקתי בעיניי את מעקות הברזל היפהפיים, הרמתי את ראשי לצוהר התקרה המואר, הסתובבתי במסדרונות, ואמרתי תודה למקום שעשה לי בעיקר טוב.

זה לא רק רצפת השיש האפורה ועיטורי הגבס בתקרה, שגרמו לי להתקשר למקום. זה גם האתוס של משרד ממשלתי, משרד מקים תעשייה ומדינה, שדיבר אליי. המשרד אמנם כבר לא היה בשיאו בשנותיי שם, 1977 עד 1991, אך הוא בכל זאת שמר על לא-מעט מרוחו המקורית. סביבה נאה, נוסטלגיה, וגם כמה מהפרטים היבשים שם דיברו אליי. הם, כך אני מקווה, ידברו אל כל מי שמתעניין בכלכלה ובתפקוד ממשלה.

נפתח בתמורה המתקבלת במילוי תפקיד ציבורי. ממשלות הליכוד מלמעלה אמנם שידרו לנו ששוק חופשי תמיד מתפקד טוב יותר מכל מה שיש לנו להציע. עם זאת, זמן רב עוד נשמרה מעורבותו של המשרד בניהולה הכלכלי של המדינה. עצם ההתמקדות בשירות לציבור, ולא בגריפת רווחים למען מישהו, תרמה לתחושה של ניקיון ושלמות.

יפה, ובכל זאת כדאי שאסייג, ולא איראה כחסידה שוטה. זה לא שלא היינו ערים לסדר היום הפוליטי והאישי של כל שר מתחלף. סדר יום זה לא פעם סתר את ערכינו ואת אמונותינו המקצועיות. עם זאת, במגזר הציבורי כשעוד לא היה מפורר כמו עכשיו, נשמרה מסורת עבודה בעלת נוהלים ברורים. כל החלטה נבחנה על ידי מספר רשויות, מה שאיפשר לנו לשמור על מידה של כבוד עצמי. היעדרה של מסגרת כזו בעלת נוהלים ברורים מנקר את העיניים עכשיו בעשרות פרשיות דוגמת זו של נתיבי ישראל, שפעם נקראה מעצ בהיותה כפופה ישירות למשרד התחבורה.

גם אם בסופו של דבר המלצתנו לא התקבלה, יכולנו להרגיש שעשינו את שלנו, לאחר  שהיגשנו את מלוא החומר הרלוונטי לכל סוגייה לממונים עלינו. בלית ברירה, השלמנו עם העובדה כי זכות ההחלטה במשטר דמוקרטי ניתנת לנציגה הפוליטי של הקואליציה.

יציבותו של המגזר הציבורי, בימיו הטובים, הקלה על מי שרצה להיות הגון. זאת משום שבתוך המגזר נשמרה מסורת עבודה שהכילה בתוכה יידע מצטבר, קשרים ארוכי טווח עם מוסדות ואישים, ודיונים פתוחים, רבי משתתפים. מסורת זו סייעה ליישב  חילוקי דעות, וניגודי אינטרסים. היא תרמה להתעדכנות תמידית במה שקורה מחוץ לישראל.

ולבסוף, יחסי העבודה במשרד היו בדרך כלל טובים. זה לא שהקנאה והשנאה המקצועית הוכחדו שם לעד. אבל סולם השכר ההוגן, טרם החוזים האישיים, עזר לצנן את הרוחות. ומעל לכל, מוסד הקביעות תרם לרגיעה. כשחרב הפיטורים אינה מונפת כל רגע מעל לראש, לומדים למתן התנגשויות בין-אישיות.

בתום חמש-עשרה שנה, עזבתי את המשרד בתחושת מיצוי. הגעתי לשיא בצד הטכני של מקצועי, ולא ראיתי לנגד עיניי התפתחות פוליטית מעוררת תקווה. תוכנית ייצוב המשק של 1985 שינתה את מדיניות הממשלה מן הקצה אל הקצה. תפקידם של משרדי הממשלה הייעודיים נמחק בעקבות אימוץ המודל הניאו-ליברלי. יצאתי למסלול חדש של עיתונות כלכלית. אך עד היום שמור אצלי הרגש החם לבניין פאלאס ולאנשיו.

***"ברוכים הבאים לשוק החופשי" – רכישה באינדיבוק, רכישה בסימניה, ביקורות ופרקים מתוך הספר כאן***