בכל פעם שאני יורדת מגן הפעמון לסינמטק, יש רגע שבו אני מציצה ימינה לכנסייה הסקוטית שלפני מרכז מורשת בגין. אני לא יודעת אם בית הקפה שם פועל. הוא צופה מלמעלה לנוף נפלא של העיר העתיקה. לפני שנים, ישבנו שם עם אחותי וחברתה שהגיעו מתל אביב לביקור בירושלים. אז, אגב, בית הקפה לא פעל, והם שהבינו שטעינו, בכל זאת הגישו לנו קפה.
1 לספטמבר 2024. יום נורא. כן, זה יום נורא. אין יום נורא מזה. ואני בורחת, זה הדבר היחיד שאני יודעת לעשות. אז היום אבהיר לכם, איך אני מסוגלת לכתוב על אנשים עכשיו. גם אם יש חשש שמישהו יקרא, שמישהו ייפגע.
רמתיים, כמו גבעתיים, הייתה עיר של מפא"י. אני זוכרת באיזו יראת כבוד התייחסתי למוכר הכרטיסים באגד. טוב, הוא גם היה מנהל התחנה, וידע כל קו מאיפה הוא נוסע ולאן. ובתור עיר של מפא"י, שתי תנועות נוער היו אצלנו משמעתיות: הנוער העובד והשומר הצעיר. שתיהן, בשלב מסוים, הפכו להיות שכנות, לאחר שזזו למקום משכנן החדש.
עידן השוק החופשי 