זה התחיל בחברה קטנה בשם גיימסטוק, ונמשך עד למחיר המתכת כסף. מניות ופריטים שהיו בתחתית – לכאורה בצדק, אך גם בעזרת גופי השקעה גדולים – קפצו פתאום בגלל התארגנות באינטרנט. הפסדי ענק נגרמו לגופים המשקיעים, עד שהכיוון התהפך, ו'העממיים' משלמים כרגע על תמימותם. הוויכוח הנצחי על שוק ההון שוב מתחדש. האם מריצי המניות כלפי מעלה הם ריקים ופוחזים, שלא מבינים דבר? האם הם מפרים כללי הוגנות בורסאיים? מהם כללי ההוגנות, אם הרצת מניות כלפי מטה, בסגנון ארה"ב, מוגבלת במדינות מסוימות, ואסורה לגמרי באחרות בעת משבר.
קטגוריה: מה-זאת כלכלה
זה טראמפ? הרבה יותר מטראמפ
זה טראמפ, מה שקרה בליל חמישי בקונגרס האמריקאי? זה הקסם של נשיא ארה"ב? או זה מסר לקהל המצביעים האמריקאי, ולקהל המצביעים הדמוקרטיים בכלל? "להחזיר לעצמנו את המדינה" הוא אמר, והמון מאזיניו פרץ לגבעת הקפיטול בעת התכנסות הקונגרס לאישור ניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות. ו'ההמון' בניגוד למצופה, היה המון של לבנים, הרבה בלונדינים שהתפרעו במשרדי הקונגרס.
2021 כאן. מה יהיה?
לא יודעים מה יהיה, זו התשובה.
כלכלה היא אי-וודאות להמשיך לקרוא
פוסט קפיטליזם – קפיטליזם הוא מילת המפתח
שוב אני חוזרת לפוסט-קפיטליזם. חוזרת למחשבה המנקרת במוחי ולא מרפה. פוסט קפיטליזם מהו? הוא אמירה שאנחנו בשלב הפוסט של הקפיטליזם. השלב שבו המערכות הכלכליות לא יכולות עוד להיות מתוארות כצורה של קפיטליזם. האם אנחנו שם? אולי בשאיפה, בחלום, חלום של אנשים כמוני. אך בפועל, אנחנו בקפיטליזם מכוער, קפיטליזם שרק הולך ומקצין, בינתיים.
זה הרבה דברים, אלטע זאכן, לא רק כסף
בשבוע שעבר כתבתי כאן בעיקר על כסף, על מנת לחדד את ההבדל בין פוסט-קפיטליזם לסוציאליזם בכלכלה. אמרתי כי בפוסט-קפיטליזם אין התייחסות מספקת לכמה ולכסף, לעומת הסוציאליזם שבו השאלה 'כמה כסף' חוזרת שוב ושוב. רציתי לכתוב גם משהו על זמן, אך פתאום תפשתי שהפוסט-קפיטליזם מתייחס לזמן, אם הוא מדבר על שבוע עבודה של 32 שעות, ולאחר מכן של 24 שעות.
פוסט-קפיטליזם – שלושה ימי עבודה?
פוסט-קפיטליזם הוא מונח אופנתי, שנתקלתי בו לאחרונה. בדקתי בוויקיפדיה איך הוא מוגדר, ומצאתי: "פוסט-קפיטליזם הוא מצב שבו כבר לא ניתן לתאר את המערכות הכלכליות של העולם כצורות של קפיטליזם". בדקתי בוויקיפדיה מהו קפיטליזם, ושם כתבו: "קפיטליזם הוא שיטה כלכלית המבוססת על הבעלות הפרטית של אמצעי הייצור, והפעלתם לשם רווח". יש כמובן ווריאציות רבות להגדרה זו, אך בעלות פרטית ורווח הם מונחים מרכזיים בכולן.
פיצחתי את סוד הטראמפיזם, אני מאמינה
זה קרה קצת באיחור, כך נדמה לי. פיצחתי את סוד הטראמפיזם, אני מאמינה. ושיהיה ברור, אני שמחה על נצחונו של ג'ו ביידן, משא כבד הורד מלבי. ובכל זאת, אני חוזרת לטראמפיזם, כי חשוב להבין איך הוא עלה, ואיך הוא הגיע די קרוב לניצחון בבחירות האלה.
נתחיל בהון ובאי-שוויון, שיהיה
הודעת מייל שקיבלתי מהאגודה העולמית לכלכלה, על מכירת ספר מאמרים חדש, הצליחה לקשר אצלי בין מקטעים שונים בתחום. 'משבר האי-שוויון' היה כתוב בכותרתה, ובפנים כמה משפטי קידום מהסוג: "אי-שוויון הוא הסוגייה של תקופתנו". "מחברים אלה צועדים באומץ היכן שכלכלנים אחרים מדדים". והארוך מכולם: "אוסף מאמרים על הנושא שניתן מאד להתחמק ממנו של אי-שוויון – מאמרים שהם גלויים מדי ונגישים מדי, מכדי להתקבל לפרסום על ידי הז'ורנלים שבעי הרצון מעצמם של הקרטל הניאו-קלאסי."
נגד פרס נובל בכלכלה? היו לפניכם
סיכוי קלוש ששמעתם על פרס נובל בכלכלה, השנה. הוא בקושי דווח בחדשות, ונסקר במאמר פה ושם בעיתונות הכלכלית. לא פלא. הפרס ניתן לפול מילגרום ורוברט ווילסון, צמד כלכלנים אמריקאים מסטנפורד, על מחקריהם בתחום המכירות הפומביות ותורת המכרזים. או ספציפית יותר על תרומת מחקרם "לשיפורים בתיאוריית מכרזים, והמצאת פורמטים חדשים של מכרזים", כדברי וועדת הפרס.
אף פעם לא כלכלה בלבד
כמה סימנים ברורים להתנוונות 'מדע' הכלכלה בימים אלה. הזכרנו אותם בשבוע שעבר. ראשית, מילוי תפקיד נגיד הבנק המרכזי בארה"ב ובאיחוד האירופי על ידי עורכי דין, שאינם כלכלנים – כריסטין לגארד וג'רום פאואל. שנית, הגדלה מטורפת של כמות הכסף, ללא מטרה מוגדרת, וללא אמצעי ידוע מראש לכווצה מחדש. שלישית, שתיקתם מנקרת העיניים של הכלכלנים הבכירים, אנשי אקדמיה ביניהם, הם לא אומרים מילה לנוכח כל אלה.