קראתי על זה. מעולם לא חוויתי את זה. היום, למשל, התכוונתי לכתוב על תכנון, במיוחד תכנון כלכלי. אבל אני לא יכולה. לא מסוגלת להתרכז.
סינדרום הדף הלבן
15 תשובות
קטגוריה: אוטוביוגרפיה
גרמניה? בלי ירקות
זה מוזר לסכם ככה נסיעה לארץ זרה. נסיעה מאורגנת להפליא על ידי הגרמנים. אבל, האוכל, אלוהים, האוכל היה נורא. זה היה אירוח של משרד החוץ הגרמני. אירוח של מספר עיתונאים. הייתי אז בגלובס. ביקשתי ירקות עוד לפני הנסיעה, וחזרתי הבייתה חולה. הירקות היו בערך כרובית וברוקולי. הם טבעו בגבינה צהובה או בשמנת. מה עם חצילים, קישואים, עגבניות וכל השאר? הם לא שמעו עליהם.
שוודיה אהובתי
לא יודעת מדוע נזכרתי פתאום. זה היה כמעט לפני 40 שנה. נסעתי לחו"ל, הנסיעה היחידה שלי במשרד התעשייה והמסחר. היא אורגנה על ידי שני אנשים יקרים, מנהלי הספרייה לחקר שווקים במשרד. כן, ספרייה לחקר שווקים פעלה בתל אביב לשירות היצואנים, קשה להאמין עכשיו. שני מנהלי הספרייה היו אנשים משכילים. לאחד מהם היה דוקטורט בכלכלה. אני זוכרת אותם עד היום בהערכה ותודה. אם כי, אני לא זוכרת את שמותיהם.
עוד סיפור על השכונה וגן החיות
ערב אחד, בילדותי, ישבנו בבית ברמתיים. לפתע, שמענו צעקות איומות מאחד הבתים. זה לא היה מאד קרוב, והוריי החליטו לא להתערב. למחרת בבוקר, שמענו כי שכננו, שרוליק, דפק פטיש בראש של הדייר שלו. הדייר, ניצול שואה, התבקש לפנות עם אשתו את החדר השכור שבו הם גרו. שרוליק רצה חדר נפרד לבנו. הדייר לא הגיב מספיק מהר. מן הסתם, היה קשה למצוא חדר דומה. על כן שרוליק דפק לו את הפטיש. למרבה המזל, הוא לא נפגע קשה.
מקסטינה עד אילת, ובחזרה
הגעתי לגייס כאלחוטנית, בוגרת קורס אלחוט. ישר שובצתי בתחנת האלחוט. לאחר כחצי שנה, השתחררה פקידתו של קצין האלחוט, נבחרתי למלא את התפקיד במקומה. זו הייתה מסורת שאלחוטנית הופכת להיות פקידה של קצין האלחוט. אתם שומעים קצין אלחוט, בטח מתלהבים. אבל הוא היה סגן משנה, אולי סגן. כשהוא השתחרר, הגיע במקומו רס"ר שגדל כמוני באזור רמתיים. לא חיבבנו במיוחד האחד את השני.
בין עזה לקסטינה
המרחק בין עזה לקסטינה הוא 29 קילומטר בלבד. השם קסטינה נשאר ערבי, למרות שהוא שם של בסיס צבאי שהיה מרכזי בזמנו. כך גם שמו של הבסיס הצבאי הגדול הסמוך – ג'וליס. אני חושבת על זה עכשיו, ומעניין שלא חשבתי על זה אז אפילו לרגע. זאת, למרות שעברנו ליד בתי השייח היפהפיים על הגבעות בראש הפרדסים. הגעתי לקסטינה ב-1961, לאחר בערך חצי שנה של טירונות וקורס אלחוט. נכנסתי בשער, צעדתי פנימה, אקליפטוסים משני צדדיי.
משפחת יוגה
כל בוקר, אני קמה לסדר יום קבוע. אני מצחצחת שניים, שוטפת פנים, הולכת לחדר שלי פורשת מזרן יוגה, ועושה יוגה במשך 25 דקות. כל יום אותם תרגילים, אותו סדר, אני לא צריכה לחשוב מה אני עושה. רק אחרי זה אני אוכלת ושותה קפה. התחלתי לעשות יוגה בגיל 37, כבר 45 שנה.
שנה טובה באידיש
הנכד שלי אמר לי שהוא אוכל קפיר. אתם לא יודעים מה זה קפיר. זה יוגורט שמקורו בקווקז. אני זוכרת אותו מילדותי. עכשיו, עם כל הרוסים כאן, הוא חזר.
קרש למעלה, קרש למטה – פמיניזם אמריקאי
בסוף שנות ה-60, חיינו שנתיים וקצת בבוסטון ארה"ב. זה היה הפוסט-דוקטורט של אישי. הייתי אז בדיוק לאחר סיום הב.א.. לאחר תקופה, מצאתי עבודה בתור סטטיסטיקאית במחלקת עיניים של בית חולים גדול. כך למדתי קצת להכיר את האמריקאים.
היינו המון בנות ( (girlsבמחלקה. וכצפוי, גם קשקשנו לפעמים כמו נשים. זה היה ראשית עידן הפמיניזם בארה"ב. אני נזכרת עכשיו בסיפור שימחיש מה זה אמריקאים. בחורה צנועה אחת רצתה להוכיח לכולם כמה היא פמיניסטית. על כן היא סיפרה שבן זוגה לא מוריד את הקרש בשירותים, אחרי שהוא משתין בלילה. לא מוריד את הקרש? אתה מייל שוביניסט, על כן אני לא מכבסת את הבגדים שלך השבוע. כך זה נמשך תקופה ארוכה, וכנהוג אצל האמריקאים אף אחת לא צחקה. כולן הקשיבו ברצינות ובחגיגיות.
ישבתי בחדר פינתי, בסוף מסדרון די ארוך. מולי עבדה עובדת מעבדה פיליפינית. מפעם לפעם ביקרתי אותה. היא הייתה מספרת כמה הבוס שלה אהב אותה. אהה, חשבתי לעצמי, בשביל זה את כאן. חוץ ממני, אף אחד לא החליף איתה מילה.
בקצה המסדרון הקצר, מעבר לפינה, עבדה עובדת מעבדה נוספת. היא הייתה אישה שלי נראתה אז מבוגרת, אולי בסביבות ה-40. היא הייתה רוסייה לבנה. הם ברחו למערב בעקבות המהפכה. גם איתה איש לא החליף מילה. עכשיו אני מבינה שגם היא לא הייתה מעוניינת להחליף מילה עם אף אחד. אני, בתמימותי הישראלית, הייתי מבקרת אותה לפעמים. כמובן שאין לי מושג על שום פרט ברקע שלה.
עוד בחורה שאני זוכרת הייתה ארמנית. היא נכנסה להריון מחוץ לנישואין. אני זוכרת ששאלתי את ה"בנות" מה יהיה? מה היא תעשה אחרי הלידה. אין בעיה, הן אמרו לי. היא גרה בחדר בדירת שותפים בעיר. שותפיה לדירה יעזרו לה לגדל את התינוק .איש כמובן לא חשב שהיא יכולה לנסוע להוריה, או שהוריה יכולים לבוא אליה. זו הייתה המנטליות האמריקאית. אני, כמובן, לא הסתדרתי איתה.
משהו נוסף שמאד בלט לעיני אז, הייתה החלוקה ברורה בין הרופאים, שכולם היו גברים, חוץ מאחת, לביו ה"בנות". כל עובדות העזר היו בנות. לא היו כלל חברויות בין העובדות השונות, שלא כמו בישראל. רובן הגדול היו רווקות או גרושות. באותה תקופה, לא היה מקובל שנשים נשואות ואימהות לילדים יעבדו. הן חיו בפרוורים, רחוק מכל דבר.
התקופה הזו בארה"ב לא זכורה לי כתקופה טובה. ממש שמחתי לחזור לארץ. לידיעת כל אלה שכל כך מתלהבים לעזוב את ישראל ולהתיישב בחו"ל עכשיו.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
שעשועי קיץ. קייטנות
כשהייתי ילדה, לא היו קייטנות. לפחות לא במקום שבו אני גדלתי, רמתיים, שהיום נקראת בשם המפואר הוד השרון. ההורים היו עסוקים, לא היה להם זמן לשטויות כמו לנסוע איתנו לים. אז עזרי, חברי הטוב ואני נסענו לים לבד. שמרנו אחד על השני. למזלנו, המשאית שלקחה את כולנו יצאה מבית שבין שני הבתים שלנו. היינו מטפסים עליה בהתחלה, ועושים את כל הסיבוב הגדול ביישוב לאיסוף כל הדודות, חבילותיהן וצאצאיהן.
עידן השוק החופשי 