שורת פוסטים מעניינת של עמית בן-צור, בטוויטר בשבת, הקפיצה אותי ממקומי. זאת, משום שהיא נוגעת בנקודה שמעסיקה אותי כל השנים. בן-צור מצטט מחקר הקובע כי מדיניות הצנע – קיצוץ ההוצאות והעלאת המס ב-1930 עד 1932 – הייתה גורם משמעותי בעליית הנאצים לשלטון ב-1933. היא אינה הגורם היחיד או העיקרי במה שקרה, כך נאמר. גורמים חשובים יותר הם השפל הכלכלי הגדול והסכם ורסאי.
אני מסתכלת על החזרה לשגרה, שגרה כביכול עכשיו, ואני לא מבינה. כל כך הרבה דברים לא סגורים. כל כך הרבה "אני לא יודעת" כתשובה. מה אנחנו, הנופשים בפסח, אמורים לעשות? איך הם, המארחים שלנו, אמורים להתארגן? יש לי שני נכדים שעוד לא הגיעו לגיל 16, זו הבעיה. נסו להזמין מקום במסעדה למשפחה, ותראו על מה אני מדברת. הנכדים הצעירים שלי ייבדקו ביום הנסיעה, ויקבלו אישור על בריאותם. מסתבר שאישור על היעדר קורונה לא מספיק לכל המארחים.
הגדלת כמות הכסף, ללא גבולות וללא הצהרה מראש על מידה, עוררה מחדש את הדיון על אינפלציה, שהיה רדום עד כה. אין אינפלציה? אומרים כמה מבכירי הכלכלנים, זה לא יכול להיות, חכו עוד קצת והיא תתפרץ. אחרת, נצטרך לשאול את עצמנו שאלות כבדות. לתהות על נכונות כמה מיסודות הכלכלה שאנו מקדשים.
המחשבה הזו מסתובבת אצלי בראש כבר תקופה ארוכה. לא ביטאתי אותה כי היא לא הייתה חדה מספיק. איפה הדיון הכלכלי הרציני, אני שואלת: לא רכילות, לא התחכמות, לא זריקת קלישאות. זה קפץ לי לראש, כשראיתי התבטאות של שרת האוצר של ארה"ב, ג'נט ילן, על הביטקוין. וככה היא אמרה: "אני לא חושבת שהביטקוין נמצא בשימוש נרחב כאמצעי תשלום, ובמידה שעושים בו שימוש, אני חושבת שלעתים תכופות השימוש הוא למימון פעילות בלתי-חוקית. ביטקוין הוא דרך לא יעילה בצורה קיצונית לעשות עסקים, ועיבוד עסקות באמצעות ביטקוין צורך כמות מזעזעת של אנרגיה (יורם גביזון, 'דבר', 24.2.2021).
עשויים להיות לה אין-ספור גורמים. אני מעדיפה להתייחס אליהם להם בביטוי האמריקאי 'טריגרים' – מעין לחיצות על ההדק, המניעות תהליך. ביטוי זה, לתחושתי, ממחיש את ארעיותם ואת מקריותם. אפשר לאתר אותם בהסתכלות על התפרצויות האינפלציה בישראל בשנות המדינה הראשונות. התפרצויות אלו רוסנו מיד, משום כך בקושי זוכרים אותן עכשיו.
ואני, לעומתכם, יודעת היטב. כן, ברור לגמרי מהכותרת שאני מתכוונת להרגיז. זה בגלל שאתם מרגיזים אותי עם סיסמת ה"תשפכו כסף, לא חשוב כמה" שלכם. האמת היא שחשוב כמה. האמת היא שאנחנו (כן, גם אני) לא יודעים כמה.
זה התחיל בחברה קטנה בשם גיימסטוק, ונמשך עד למחיר המתכת כסף. מניות ופריטים שהיו בתחתית – לכאורה בצדק, אך גם בעזרת גופי השקעה גדולים – קפצו פתאום בגלל התארגנות באינטרנט. הפסדי ענק נגרמו לגופים המשקיעים, עד שהכיוון התהפך, ו'העממיים' משלמים כרגע על תמימותם. הוויכוח הנצחי על שוק ההון שוב מתחדש. האם מריצי המניות כלפי מעלה הם ריקים ופוחזים, שלא מבינים דבר? האם הם מפרים כללי הוגנות בורסאיים? מהם כללי ההוגנות, אם הרצת מניות כלפי מטה, בסגנון ארה"ב, מוגבלת במדינות מסוימות, ואסורה לגמרי באחרות בעת משבר.
בוקר שבת וארוחת הבוקר השבתית נפתחו אצלי בקרב. קרב עם מכסה הסוכר שלי. קניתי סוכר חום, שארוז במיכל פלסטיק אטום. הוא חייב להיות אטום, כי הוא נוטה לספוח מים. סובבתי את המכסה בכל צורה שהיא, לא נפתח. גייסתי את האיש שלי, שהצליח רק לאחר שימוש בסכין ומלחמה ממושכת.
"אנחנו לא רוצים ששער החליפין ידחוף חברות בינלאומיות להעביר את הפעילות שלהן למקומות אחרים. לכן החלטנו על צעד חריג עבור זמנים חריגים", אמר המשנה לנגיד בנק ישראל, אנדרו אביר, להצדקת החלטתם לרכוש 30 מיליארד דולר בשנת 2021, על מנת להתמודד עם ייסוף השקל. זה קרה ביום ה', לפני שבוע וחצי, לאחר ששער השקל/דולר ירד לשפל של 3.1340.
כשכוחות הביטחון של ארה"ב מצולמים ברביצה על רצפת הקונגרס, כשנשיא ארה"ב עומד להיות מושבע עוד יומיים, העולם כולו עובר לדום במקומו. באמצע כל המהומה, בקושי שמו לב למדד המחירים לצרכן אצלנו. מדד שמדצמבר 2019 לדצמבר 2020 ירד ב-0.7%.
עידן השוק החופשי 