אל תתאמצו, זה לגמרי ברור, אני כותבת כאן על הוריי. הם מעולם לא ישבו במסעדה, וגם לא בבית קפה. ומה לעשות, יצאתי הפוכה. אני מתה על בתי קפה ומסעדות.
כשאני חושבת על הוריי, אני מבינה שזה היה סוג של סוציאליזם – שאף אחד לא ישרת אותם. אבל זה לא סוציאליזם מוגזם? אנשים מקבלים כסף על השירות. ייתכן מאד שהם גם לא מסוגלים לעשות משהו אחר. בכל מקרה, שני אירועים שאני זוכרת.
הראשון, נוגע רק לאמי. ערב אחד, כשאחותי הייתה אצלנו בבית, אני חושבת שזה היה אחרי לידת בתה, החלטנו לעשות לאמי הפתעה. לקחנו צנצנת נקייה מהמטבח, והלכנו לקפה-מסעדה שהיה על הכביש הראשי ממול לרחוב שלנו. ביקשנו שימלא את הצנצנת בגלידה. הגענו הבייתה, מזגנו את הגלידה לצלוחית והגשנו אותה לאמי. היא טעמה, ומיד עוותה את פניה. זו לא גלידה, היא קבעה, זה בצל. מסתבר שהקפה-מסעדה ממול הבית החזיק במקרר גם בשר עם בצל שהוא הכין לתבשיל. הגלידה הצמודה אליו אכן הייתה מגעילה.
אז אולי משום כך הוריי לא ישבו בבתי קפה. אצלנו, ברמתיים, לא היו בתי קפה מפוארים. זה מה שהיה. אבל אולי זה לא זה, כי הנה סיפור נוסף.
ביום העצמאות, 1957, קיבל אבי פרס ישראל לספרות ילדים. נסענו לירושלים, באוטובוס כמובן. ישנו במלון פשפשים במרכז העיר על יד כיכר ציון. הוטל דה וונטס הוריי קראו לזה באידיש. הוריי לא היו קמצנים, ממש לא. אבל הם היו חייבים להפגין צניעות. לא זוכרת כלום על ארוחת הבוקר. כנראה אין מה לזכור.
אלה כל הבילויים שאני זוכרת עם הוריי. שיא השיאים היה נסיעה לחברים בנשר, וביקור אצל בתיה בחיפה. אמי, לפעמים, נסעה לבית הבראה של ההסתדרות. בחדר אחד עם אישה שהיא לא הכירה. אכן, ימים אחרים.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
אני לא בטוחה עד כמה הימים האחרים. כשאני הייתי ילדה, ואני צעיר ממך בכמה עשורים וכנראה יכולתי להיות הבת שלך – אני לא זוכרת שההורים שלי ישבו בבתי קפה או יצאו לבילוי במסעדה. הם יצאו לסרטים, הצגות או קונצרטים – אבל אני לא זוכרת אותם יושבים אחר כך בעצמם כזוג או עם חברים שלהם (אם הם קבעו להפגש עם חברים) יושבים לקפה או יוצאים למסעדה.
אני זוכרת גם לא מעט חופשות שבהן פשוט היינו מבקרים את סבתא בצםון כי שם היה לנו איפה לישון בחינם ולא היה צריך מלון. בתקופות מאוחרות יותר כשאבא שלי רצה חופשה ליד חוף הים, זכורים לי בעיקר אירועים של ״החלפת דירות״ שבהן אנחנו וקרובי משפחה התחלפנו בדירות. פעם אלו היו קרובי משפחה של אמא שלי שהתגוררו בחיפה ורצו לבקר בזול בירושלים – אבל אז במשך כמה שנים אלו היו קרובי משפחה של אבא שלי מנתניה ששמחו להי לעיר הקודש בזמן שאבא שלי נהנה מהים של נתניה, אני ואחותי נגררנו אחריו, ואמא שלי סבלה באופן פעיל כי היא אמרה שהיא שונא שאנשים זרים גרים לה בבית. אני מאוד הבנתי לליבה כי הקרובים האלו היו משאירים תמיד ממרח תמרים במקרר, ואני תיעבתי אותו אבל חששתיי שההורים שלי יתעקשו לנצל אותו כתחליף ממרח שוקולד עד שהוא ייגמר.
רק מאוחר יותר הצלחנו (קרי בעיקר אמא שלי) לגרום לאבא שלי לצאת לחופשה בתשלום, וגם אז היה מדובר על לשכור יחידת דיור כך שאמא שלי תוכל לבשל שם את רוב הארוחות, ורק פעם אחת בכל חופשה כזו זכינו לצאת לאכול במסעדת מיס לוסי…
אהבתיאהבתי
adiad,
מה נאמר? הסוציאליזם כנראה מנצח. אבא שלך ממושב, לא? זה משהו שקשה לי לקבל.
אהבתיאהבתי