אל תשאלו אותי איך פתאום קפצה לי המילה הומור. אולי בזמן קריאת ספר כלשהו. אבל מאחר שהיא קפצה, ברור לי שבלי הומור אין כתיבה טובה. נחשוב לרגע על שני סופרים שאני אוהבת, שני סופרים רציניים ומכובדים: תומאס מאן ופיודור דוסטוייבסקי. בכתיבתם מסתתר לא מעט הומור. אצל מאן ב'הר הקסמים' וב'בית בודנברוק', תמצאו כמות של הומור בריא. אצל דוסטוייבסקי, אני מחבבת במיוחד את הספר 'אידיוט', שבו לתחושתי הוא צוחק על עצמו כאדם צעיר ונאיבי.

מדוע הומור הוא כל כך חשוב? כי הוא מפגין הבנה של הכותב על מורכבות הדברים, על מורכבות העולם. על כך, שאי אפשר אף פעם לראות את המציאות רק מזווית אחת. תמיד ישנה עוד זווית, למעשה אינספור זוויות. ובסוף, השורה התחתונה היא לצחוק.

הומור בריא אני מוצאת אצל שני כלכלנים חכמים במיוחד. האחד, ג'והן מיינרד קיינס, שאמנם כותב בנימוס בריטי, אבל מסתיר את החיוך שלו. וכך הוא מצדיק את קיום הפערים בהכנסה בתקופתו: "ישנן פעילויות אנושיות רבות ערך, הדורשות להבשלתן את המניע של עשיית כסף, ואת הסביבה של בעלות על עושר פרטי. יותר מכך, נטיות אנושיות מסוכנות יכולות להיות מתועלות לערוצים חסרי נזק בעזרת ההזדמנויות לעשות כסף ועושר פרטי, ואם לא יגיעו על סיפוקן בדרך זו, הן ימצאו את פורקנן באכזריות, רדיפה חסרת גבולות של כוח אישי וסמכות, וצורות אחרות של האדרה עצמית. טוב יותר שאדם ישלוט בחשבון הבנק שלו, מאשר באזרחים – עמיתיו."

השני, רוברט היילברונר הוא מחבר 'הפילוסופים הארציים', ספר נהדר על חייהם ורעיונותיהם של הוגי הכלכלה הגדולים. והוא מספר ככה על השתלשלות הרעיון לכתיבה: "לווה, התגלמותו של איש אקדמיה גרמני בצורתה מטילת האימה ביותר, היה מזועזע. 'את זה אינך יכול לעשות' הכריז בנחרצות סמכותית. אך אני הייתי משוכנע לחלוטין כי אני כן יכול לעשות זאת – שכנוע שנולד, כפי שכתבתי במקום אחר, ממיזוג הכרחי של ביטחון ובורות, מהסוג שרק סטודנט לתואר מתקדם יכול לטפח".

כן, הומור. ועוד סיבה להומור בכלכלה היא דרך מדידת הנתונים. צריך להכיר מקרוב את אופן מדידת הנתונים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי לחייך לא פעם. הם רחוקים מאד מדיוק, הם תנודתיים. הלמ"ס, אגב, עושה עבודה טובה ומקצועית. אבל, במיוחד במשק קטן, אין משמעות לתנודה של חצי שנה, ובוודאי לא של רבעון. על כן התגובות על תנודות כאלה הן במיוחד מצחיקות.

אני צוחקת גם, כשאני רואה איך תיאוריות כלכליות חוזרות כל מספר שנים, ונחשבות לחדשניות. כך ההתייחסות העכשווית לכתיבה על מדיניות תעשייתית. היינו שם, חברים, זה לא חדש. בכלל, תיאוריות בכלכלה, כמה כבר ישנן, וכמה יהיו בעתיד. זה לא מקצוע של תיאוריות. זה מקצוע של עבודה שחורה. ראיתם פעם עובדים שחורים – רציניים? ראיתם פעם עובדים שחורים – מקיימים טקסים?

****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****