בסוף שנות ה-60, חיינו שנתיים וקצת בבוסטון ארה"ב. זה היה הפוסט-דוקטורט של אישי. הייתי אז בדיוק לאחר סיום הב.א.. לאחר תקופה, מצאתי עבודה בתור סטטיסטיקאית במחלקת עיניים של בית חולים גדול. כך למדתי קצת להכיר את האמריקאים.
היינו המון בנות ( (girlsבמחלקה. וכצפוי, גם קשקשנו לפעמים כמו נשים. זה היה ראשית עידן הפמיניזם בארה"ב. אני נזכרת עכשיו בסיפור שימחיש מה זה אמריקאים. בחורה צנועה אחת רצתה להוכיח לכולם כמה היא פמיניסטית. על כן היא סיפרה שבן זוגה לא מוריד את הקרש בשירותים, אחרי שהוא משתין בלילה. לא מוריד את הקרש? אתה מייל שוביניסט, על כן אני לא מכבסת את הבגדים שלך השבוע. כך זה נמשך תקופה ארוכה, וכנהוג אצל האמריקאים אף אחת לא צחקה. כולן הקשיבו ברצינות ובחגיגיות.
ישבתי בחדר פינתי, בסוף מסדרון די ארוך. מולי עבדה עובדת מעבדה פיליפינית. מפעם לפעם ביקרתי אותה. היא הייתה מספרת כמה הבוס שלה אהב אותה. אהה, חשבתי לעצמי, בשביל זה את כאן. חוץ ממני, אף אחד לא החליף איתה מילה.
בקצה המסדרון הקצר, מעבר לפינה, עבדה עובדת מעבדה נוספת. היא הייתה אישה שלי נראתה אז מבוגרת, אולי בסביבות ה-40. היא הייתה רוסייה לבנה. הם ברחו למערב בעקבות המהפכה. גם איתה איש לא החליף מילה. עכשיו אני מבינה שגם היא לא הייתה מעוניינת להחליף מילה עם אף אחד. אני, בתמימותי הישראלית, הייתי מבקרת אותה לפעמים. כמובן שאין לי מושג על שום פרט ברקע שלה.
עוד בחורה שאני זוכרת הייתה ארמנית. היא נכנסה להריון מחוץ לנישואין. אני זוכרת ששאלתי את ה"בנות" מה יהיה? מה היא תעשה אחרי הלידה. אין בעיה, הן אמרו לי. היא גרה בחדר בדירת שותפים בעיר. שותפיה לדירה יעזרו לה לגדל את התינוק .איש כמובן לא חשב שהיא יכולה לנסוע להוריה, או שהוריה יכולים לבוא אליה. זו הייתה המנטליות האמריקאית. אני, כמובן, לא הסתדרתי איתה.
משהו נוסף שמאד בלט לעיני אז, הייתה החלוקה ברורה בין הרופאים, שכולם היו גברים, חוץ מאחת, לביו ה"בנות". כל עובדות העזר היו בנות. לא היו כלל חברויות בין העובדות השונות, שלא כמו בישראל. רובן הגדול היו רווקות או גרושות. באותה תקופה, לא היה מקובל שנשים נשואות ואימהות לילדים יעבדו. הן חיו בפרוורים, רחוק מכל דבר.
התקופה הזו בארה"ב לא זכורה לי כתקופה טובה. ממש שמחתי לחזור לארץ. לידיעת כל אלה שכל כך מתלהבים לעזוב את ישראל ולהתיישב בחו"ל עכשיו.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
מה שאת מתארת מאוד מזכיר את הסדרה Carmen Curls. זו כנראה היתה המציאות בהרבה מדינות. אין שמחה ממני שהתקדמנו משם 🙂
אהבתיאהבתי
Cateded Ur
לא בטוחה שזו הייתה המציאות בהרבה מדינות. נראה לי ממש מציאות אמריקאית.
אהבתיאהבתי
הסיפור עם הקרש נשמע כמו סוג הפמיניזם שמציגות נשים צעירות שלא ממש מבינות בפמיניזם אבל רוצות להיתפס ככאלו – בלי להבין למשל שמקום העבודה שלהן היא לא פמיניסטי למשל, ושזה משפיע על החיים שלהן הרבה יותר מאשר הקרש של השירותים.
הקשר הדליל של אמריקנים עם ההורים שלהם מאוד ידוע, וקיים עד היום. ישראלי שהיגר לארה״ב בגיל צעיר סיפר לי שהגישה שלו היא שהוא גידל את הילד עד כיל 18, עוזר לו עם הקולג׳ – ואז הוא רוצה לחיות את החיים שלו בלי הפרעות מהילד, שלרוב עובר לגור רחוק מהבית (מספיק רחוק כדי שהדרך היחידה להגיע ממקום המגורים של הילד לזה של ההורים או להיפך דורש טיסה).
אני זוכרת שראיתי באמצע שנות התשעים את הסרט ״אבי הכלה״, שהיה אפילו שחזור של סרט ישן יותר משנות השישים או השבעים – שבו הבת של הגיבור של הסרט התארסה עם בחור בן גילה שהיא פגשה בזמן שהיא למדה בסמסטר באיטליה, וההורים בכלל לא היו מודעים לזה שהיא בזוגיות – וכמובן מעולם לא פגשו את הבחור או המשפחה שלו. המשפחה שלו כן פגש אותה במקרה לחלוטין כשההורים שלו ביקרו את הזוג באיטליה, אבל זה היה מפגש מקרי לחלוטין.
ולקהל הצופים האמריקני זה נשמע סביר לחלוטין, משהו שמעולם לא היה קורה בישראל.
אהבתיאהבתי
adiad,
כן, אוסף של סיפורים על ארה"ב. לידיעת כל אלה שמאיימים להגר לשם עכשיו.
אהבתיLiked by 1 person
ממש לא ארה"ב שבה גרתי .לא היתי בשנות ה60 אלא במעבר המלניום. כן אנחנו ישראלים ורגילים למשפחה מורחבת בחשיפה גבוהה בגלל המרחק הקטן בין קצוות ישראל. כל אלה ש"מאימים" שופטים כמו כל מהגר האם החיים שלו יהיו טובים יותר או פחות מאשר בארץ. החיים בארה"ב הרבה יותר פשוטים אם אתה יכול להרשות לעצמך ולמשפחה. הם יהיו יותר טובים,נקודה. אתה בוחר לך את מקום העבודה אתה בוחר לך את חוג החברים ואתה בא לבקר את המשפחה בארץ לפי היכולות הכלכליות שלך. אם היו לי יכולות בלתי מגובלות כנראה שהיתי בוחר בניו יורק מחר ולא באיזה אי רומנטי בקריביים. "לונדון לא מחכה לי גם שם אהיה לבד " שרה חווה. זה קצת פרובנציאלי.
אהבתיLiked by 1 person
משתמש אנונימי,
האמת, לא בטוחה שהבנתי. הצגתי כאן זווית מסוימת של החיים בארה"ב. גם לא מבינה מה רע להיות פרובינציאלי.
אהבתיאהבתי