בגיל שמונים הפסקתי לכתוב כלכלה, כי הרגשתי שאני כבר לא מחוברת, אז עדיף שלא אדבר. ומה אומר, הלוואי ואחרים היו עושים ככה. אני קוראת פרשנויות בעיתונות, והן לעתים קרובות כל כך ריקות. לאנשים אין מושג, הם לא חיים את הדברים.
התחלתי לכתוב על העבר, כי הרגשתי צורך לעשות סדר. זו תופעה שבאה עם הגיל, מנסים להבין מה היה. אני כותבת, נזכרת בדברים תוך כדי. ואז, אני קוראת חצי שנה אחרי, ואומרת: זה באמת היה ככה? אולי זה היה כ-כה. אני לא יודעת, וזה או מצחיק או מעציב, תלוי באיזה מצב רוח אני באותו יום.
האם, באמת, בנוער העובד ברמתיים היה כל כך טוב? האמת היא שמתישהו נהיה רע. נהייתי מתבגרת, נתקלתי במדריכה טיפשה. הייתי טיפוס סגור, ונפגעתי מכל דבר. דוגמה אחת שעולה בזיכרוני עכשיו. שיחקתי במשחק קופסה כלשהו עם שתי חברות. סיימנו לשחק. שתיהן התחפפו, אני סידרתי. לא ייחסתי לזה שום חשיבות, לא הערכתי את שתיהן. ואז המדריכה אמרה שאין לי אופי. אחת מהן, כמובן, באה לספר לי. נפגעתי, כמובן, לא הלכתי לפעולות במשך מספר שבועות.
או המדריך הטיפש ההוא שניסה להתחיל אתי. הוא הגעיל אותי, בפירוש, לא יודעת מדוע, הוא לא היה מכוער. והוא התנקם בי כשהגענו לקורס מדריכים, ולא אפשר לי להשתתף בהרצאה מסויימת שעניינה אותי. שניהם ביחד, הוא והמדריכה הטיפשה, מנעו ממני להדריך. אז זה כאב מאד, הייתי יכולה להיות מדריכה מצוינת. על כן עזבתי את התנועה בגיל 16. והכי מעניין, שפגשתי אותו שוב בשלב מאוחר יותר בחיי. אגב, שותפי לאותו פרויקט הזהיר אותי מראש שהוא לא נחמד, הוא עבד עם אביו. רק הרבה זמן אחרי, בעקבות עוד תרגיל שהוא עשה לי, פתאום קפץ לי לראש שזה הוא. גם כאן, הוא הכשיל אותי. הייתי חייבת לברוח מההתחלה, אבל לא זכרתי. הדחקתי, הנה דוגמה.
בדיעבד, אני מבינה שהייתי במצב שעורר קנאה. אבי היה איש ידוע, באותה תקופה הוא היה מוערך מאד. זה היה נראה לי מובן מאליו, מעולם גם לא הבלטתי את זה, אבל אחרים כמובן ידעו ישר, וכנראה קינאו. מסביב היו המוני עולים חדשים, שהוריהם נלחמו קשה על הפרנסה. ושלא תבינו שהיינו עשירים, ממש לא. חיינו ממשכורות של מורה חלקית ומנהל בית ספר, ומפקח מאוחר יותר. זה באמת לא היה הרבה. אבל אמי לא עבדה כעוזרת בית. אבי לא ישב כל היום בבית, לבוש בחליפה, ומסרב לצאת לשתול עצים.
את הדברים האלה לא הבנתי כשהייתי ילדה. זה שם את כל המצב, בממדים אחרים לגמרי ממה שתפשתי אז.
****ברוכים הבאים לשוק החופשי רכישה ישירה, ביקורות על הספר, פרקים מתוך הספר****
עידן השוק החופשי 
הזכרת לי את ההיסטוריה שלי ב״תנועה״. אני וחברות הלכנו לשם בכיתה ה׳ ואני זוכרת את הפעילות שם בתור תקופה מאוד קסומה. אבל אז ההורים שלי לקחו אותנו לשנתיים בארה״ב, ואז כשחזרתי ללמוד בישראל בכיתה ח׳, חברה לכיתה הציעה לי להצטרף שוב לקן.
איכשהו אני זוכרת את המפגש הזה בצורה מאוד לא נעימה – בין השאר כנראה כי בתור כיה ח׳ כנראה נחשבנו כבר לחלק מהשכבה הבוגרת יותר, ובאחד המפגשים הראשונים, אולי אפילו הראשון, השתתפנו במדורה שחלק מהחברים הבוגרים יותר של הקן ערכו בה הצגה שהיתה מאוד מינית עבורי בתור ילדונת בת 13. זה ממש הרחיק אותי משם.
מצד שני בדיעבד אני שואלת את עצמי אם באמת הזכרונות שלי מכיתה ה׳ באמת היו כאלו נעימים, או שפשוט שכחתי את אלו הלא נעימים כחלק מהנוסטלגיה. כנראה שכן.
נושא ה״בא החשוב״ גם הזכיר לי אירוע נוסף מאותה תקופה: במהלך כיתה ט׳ היו עורכים בבתי הספר בכל רחבי ירושלים מבחן פסיכוטכני שנקרא ״מבחן הדסה״ – כי ערך אותו מוסד בשם ״מכון הדסה להכוונה מקצועית״ שהיה מוסד ללא כוונות רווח שמימנה עמותת נשות הדסה באותה תקופה. המבחנים האלו היו חלק מהמידע שלא מעט בתי ספר היו משתמשים בהם כדי להכווין את התלמידים להמשך הלימודים שלהם – למשל בבית הספר שבו אני למדתי השתמשו בהם ובממוצע כדי להכווין תלמידים לבגרות מלאה או חלקית (כולל כיתת מצטיינים שהיתה בתיכון), או למסלול של 12 שנות לימוד ללא בגרות.
וכמובן מי שרצה לעבור לתיכון טוב יותר מאשר התיכון השכונתי שבו למדתי – היה צריך לקבל במבחנים האלו ציון טוב.
אמא שלי עבדה שהם, ולכן למשל יכולתי להתנסות במבחנים האלו כבר בכיתה ח׳, ולפעמים גם אמא שלי היתה ״בודקת״ עלי מבחנים חדשים שהיא והקולגות שלה כתבו.
בגלל החשיבות של המבחנים האלו עבור העתיד הלימודי של כולנו – חשבתי שהמידע שאמא שלי עובדת שם יהפוך אותי למקובלת. הייתי תמימה ולא הבנתי שיהיו מי שעבורם זו אולי היהת הזדמנות לנדנד או להציק לי בגלל זה.
אהבתיאהבתי
adiad,
הנה, גם אצלך זה ככה וכ-ככה. כנראה שככה רואים את העבר.
אהבתיLiked by 1 person
מכיר את התחושה – התמודדתי בעצמי עם קינאה במקרים רבים; לא שקינאה מזיקה: היא מתמרצת שיפור אצל המקנא; אבל יש סוגי קינאה שהם חסרי תקנה, שהמקנא רוצה לחסל את מושא הקינאה, ומבחינתו חייו אינם שלמים עד שזה לא יקרה.
למרבה מזלינו טיפוסים כאלה הם מיעוט, אבל אם נתקלת בהם – כדאי להיזהר, כי הקינאה שלהם תהיה הרסנית לשניכם (איכשהו הם תמיד מתעלמים מנזקיה לעצמם).
הפעם הראשונה קשה – לא מובן מה התחרפן עם המקנא. לעיתים נראה לי שכיסוח טוב יכול לתקן את זה. כדאי לחנך ילדים לכך
אהבתיאהבתי
ywelis,
אני כל כך מטומטמת שלא הבנתי אפילו שזו קנאה.
אהבתיאהבתי